Search

הספרייה המקוונת של מכללת רטר

מסע בארץ דמיונות

המטרה: הדמיה לחיזוק משאבים במצב של משבר

(אחרי הרפיה)

 …התחל לדמיין את עצמך על גבעה ירוקה הצופה לעמק קטן ושקט… אולי אתה יושב שם… אולי אתה עומד ומתבונן בנוף היפה… בתוך העמק יש אגם יפיפה שניבט אליך מבעד העצים המוריקים… המים כחלחלים וצלולים כמו ראי… תוכל להתבונן בנוף… בירק… בכחול של המים ובשמיים הכחולים… תוכל לשים לב לשמש המאירה את העמק… השמש המחממת… והנותנת לך הרגשה של שלווה ורגיעה… אתה יכול לדמיין את עצמיך יורד לאט במורד השביל אל העמק… נעים לרדת שם לכיוון העמק… אתה יורד וחש את צעדיך… פסיעה אחר פסיעה… צועד על מרבד של עלים יבשים ברכות ובעדינות… ועם כול צעד הרגיעה מתעמקת… אתה יורד עמוק יותר לתוך העמק ולתוך עצמך… רגוע יותר… שליו יותר… עוד ועוד למטה אל העמק השליו…

וכך כשאתה יורד למטה אל העמק… כשאתה אולי מתפנק בשלווה… אתה חש לפתע ברוח שמתחילה לנשוב… צמרות העצים מתחילות לנוע הלוך ושוב… על פני האגם נוצרים גלים… העלים היבשים מתעופפים לכול עבר וחלקם פוגעים בך… הרוח מתחזקת בהדרגה ומכה בפניך… השמיים מתמלאים בעננים שחורים שמכסים את פני השמש… אתה חש בקור… מתחיל לטפטף… אתה מרגיש שסערה שלא ציפית לה מתקרבת… ואתה מבין שמשהו בחייך עומד להשתנות…

אתה מחפש מחסה זמני מהסערה… לנוח ולאגור כוחות… בין העצים ניצב בית נחמד… בית שמזכיר לך את הבית שלך… אולי הבית שלך כיום… אולי בית בעבר… אתה ממהר ונכנס לבית…  והרגשה של חמימות מציפה אותך… אתה מסתכל על החדרים… על הרהיטים… על הקירות והתמונות… שנראים כה מוכרים… והנה אתה מגלה בבית אוצר… המון צעצועים… תמונות… בגדים… מזכרות ואלבומים מכול תקופות חייך…

אתה אולי מסתכל… בוחן וחושב… ”מה לקחת לדרך?… אילו זיכרונות ולקחים יעזרו להתגבר ולפלס את הדרך בעין הסערה?…"… על הקיר יש ציור של אריה… אתה מדמיין לעצמך  אריה אמיץ… וכשאתה מדמיי…ן אתה מוזמן להיזכר במצב שבו הרגשת פחד ובכל זאת אזרת  אומץ והתגברת… נצור את הזיכרון עמוק בפנים… בקיר ממול יש תמונה ובה ערימה של קש… אתה חושב על רוח שטות, ראש של קש… ואתה מוזמן להיזכר במקרה שהרגשת קצת מטופש, שטותי  ואז חשבת על פיתרון והצלחת להתגבר על מכשול… אתה יודע שיש בך חוכמה… אתה יכול לנצור את הזיכרון עמוק בפנים…

על הקיר בחדר ממול תלויה תמונה של רובוט קטן… דמיין לעצמך את הרובוט… אתה מוזמן להיזכר במצב שבו כעסת… אולי הרגשת מרירות… ואולי הרגשת אפילו חלול… כאילו אין לך לב אוהב… עם זאת לבסוף הבלגת וליבך התרחב והתמלא בהמון אהבה… התבונן בתמונה ותנצור זיכרון של אהבה עמוק בפנים…

ואתה מוזמן להתבונן רגע נוסף בבית… לחשוב מה עוד כדאי לך לקחת… במה עוד אתה יכול להצטייד… לאחר מכן… מחוזק ומלא ביטחון אתה יוצא החוצה…  הסופה עדיין בעיצומה… ואתה הולך בעוז קדימה נגד הרוח… והסופה הולכת ומתגברת… הולכת ומתגברת… עמוד ענק של רוח מסתובב סביבך כמו הוריקן… נושא אותך מעלה… מעלה… גבוה באוויר… ולפני שאתה מספיק להרגיש משהו… מנחית הוא אותך הרחק… הרחק במקום לא מוכר…

הסופה נגמרה… אתה קם… מתנער… לוקח נשימה עמוקה ומסתכל סביבך… אתה רואה איזור יפה ומאוד מאוד שונה… ממש כמו באגדה… אתה מבין שהחיים זימנו לך שינויים וצריך למצוא דרך חדשה… באופק מופיעה קשת גדולה נהדרת… מבריקה בצבעיה הזוהרים… אולי מתחשק לך להגיע לשם… אתה מוזמן להרגיש עמוק בפנים בשיר נהדר שמתגנב ומתנגן… זהו השיר של דורותי מהקוסם בארץ עוץ… "שם מעבר לקשת… במרומים… יש פינה מופלאה… מקום שאליו חולמים… שם רקיע של תכלת אין ענן… פה אני מבקשת מה שרק שם ניתן"…

אתה שקוע במלים ובלחן של השיר… אתה חש מצוייד בכוחות חדשים ובאמונה… הסופה חלפה… משהו בתוכך מורה לך את הדרך חזרה… ואתה הולך ומגיע  אל  המקום ממנו ירדת אל העמק… העמק רגוע ושקט… ואתה כמוהו רגוע נויוח ומחוזק…

לאט לאט אתה מוזמן לפסוע קדימה בעולם המשונה של ארץ עוץ… הכול נראה ודאי יפה אך שונה… אתה הולך בשביל עם אבנים צהובות… מסביב מרבדי פרחים נהדרים ועצים בשלל צבעים שמטפסים גבוה… כאילו רוצים בשמיים לנגוע…

הערב מתחיל לרדת… השמש שוקעת ולעיתים אתה אולי מרגיש קצת פחד מהלא נודע… אולי אתה אפילו שואל… "איך אתמודד עם הפחד?"… בין השיחים אתה רואה אריה גדול ואתה קופא במקום… אבל לפני שאתה מגיב… האריה פותח את פיו ואומר בקול שקט… "אל פחד… אני הוא הידיד של דורותי… תמיד חשבתי שיש לי לב פחדן… עד שעשיתי את המסע וגיליתי שזה לא באמת (זה היה רק בראש שלי)… אני בטוח שגם אתה מתנהג באומץ כשצריך"… אתה נזכר במקרים שהיית אמיץ בחייך… אתה מהנהן בראש וממשיך קדימה במסע באומץ… לבד ביער…

אתה מבחין שסטית מהשביל… טעית בדרך… זה אולי מתסכל אותך… ואולי אתה אפילו נוטה להאשים את עצמך בטעות… מולך מופיע דחליל קטן ומצחיק… רוקד לפניך ועושה תנועות משונות… "אני ידיד של דורותי"… הוא אומר תוך כדי ריקוד… "תמיד חשבתי שאני טיפש … שיש לי מוח מקש עד שהבנתי במסע שזה לא ככה"… "אני בטוח שגם אתה חכם וכשצריך אתה מוצא פתרונות"… אתה יכול להיזכר במקרים שטעית… תיקנת את עצמך ומצאת פתרונות ואתה נרגע…

לבסוף… אחרי שנרגעת וצחקת עם הדחליל… אתה מטפס על גבעה ומוצא בקלות את הפיתרון איך לחזור לשביל הנכון… אתה מתקדם קדימה וחושך יורד על היער… רק כמה כוכבים מנצנצים בשמיים… אולי איזו הרגשה של בדידות נופלת עליך… אולי אתה נזכר באנשים קרובים שאכזבו ואולי אתה מתמלא בכעסים וברוגז… מתוך החשיכה מופיע מולך רובוט קטן ונחמד ואומר "אל תתרגז לחינם… יש בך אהבה ונתינה… תשתמש בה"…  "אני איש הפח… ידיד של דורותי"… "תמיד חשבתי שאין לי לב עד שהצטרפתי למסע וגיליתי שטעיתי… אני בטוח שיש בך המון אהבה"… אתה ודאי יכול להיזכר במקרים שבהם הלב שלך התרחב מאהבה ואתה נרגע…

אתה פוסע מעודד קדימה ורואה מולך אישה יפיפייה… קורנת ומלאת חיים… היא מסתכלת עליך במבט חכם ומציגה את עצמה "אני דורותי… היא אומרת… "התבגרתי ובאתי לביקור… רציתי לאמור לך משהו… אין צורך להמשיך קדימה אל מעבר לאופק… כול התשובות כבר אצלך בפנים… הקוסם לא אמיתי… אבל אתה חזק ויחד עם מה שיש לך בפנים אתה יכול להגיע למקומות שאפילו לא העזת לחלום עליהם"…

אתה ודאי מרגיש ומבין שהצדק הוא עם דורותי והעת לחזור… אתם נותן חיבוק לדורותי… מודה לה על ההנחיה והידידים ששלחה וחוזר אל המקום שלך… וזוכר תמיד את מה שיש בתוכך… את האריה האמיץ… הדחליל החכם… איש הפח הרגיש ואת דורותי שאומרת לך לא לפחד להעיז ולבקש מעצמך את מה שקיים בתוכך… עם ההבנות האלו אתה מוזמן לפתוח עניים ולחזור לחדר הזה…