הרפיה ייחודית
המטרה: להיות בהרמוניה עם כולם
כתבה: דפנה גורני
שיחה מקדימה על ציור המטרה: (שמות בדויים)
שמחה ציירה אותה בגיר אדום (כי סתם..) לצידה השמאלי היא נותנת יד לילדיה בני זוגם וחבריה. הידיים מחוברות כחוטים יחד.
לצידה הימני ציירה את משה בן זוגה הטרי בצבע כחול (סתם..) הם אוחזים ידיים בהדגשה לצידו הימני משה שולח ידיים לבנותיו וחבריו.
בשיחה: שמחה אלמנה ומשה אלמן טרי. ילדיו בני זוגם וחבריו אינם מודעים לקשר שלו עם שמחה. שמחה סיפרה על הקשר עם משה לבתה וחבריה אך לא שיתפה את בנה.
הרצון להיות מאוחדים כולם יחד.
המשאבים שצויירו: שמחה מצויירת 3 פעמים. פעם אחת בקטן (אין חשיבות לא יודעת לצייר..) אוחזת ספר – המסמל ידע השכלה, בטחון עצמי
דמות אחרת של שמחה ראש גדול עם חיוך בולט – שייראו שהיא מחייכת
הדמות השלישית נמצאת במרכז הציור בצבע אחר גדולה יותר (שוב לא התכוונה לצייר גדלים שונים..) זה משאב של עמידה יציבה, אסרטיביות בטחון עצמי, ידע.
בשיחה: משאבים נוספים שיש לשמחה ? תבונה, אמינות, אהבה, אהבה לאנשים, טובה ביחסי ציבור, יחסים בין אנשים, חיבורים בין אנשים, אהבה לאנשים.
המצב של היום: שמחה עומדת מחייכת גדולה מעט לצידה הימני עומד משה אין מגע ביניהם. שמחה צבועה באדום (כי סתם..) על פניה חיוך, לצידה השמאלי ילדיה וחבריה וכולם מושיטים ידיים חלקם נוגעים חלקם לא, אבל יש הרבה דמויות לצידה.
משה עומד לצידה הימני של שמחה בכחול (כי סתם..) פניו עצובות עיניו סגורות והוא אוחז בילדותיו. וחבריו שולחים ידיים חלקם נוגעים חלקם לא.
בשיחה שמחה ציינה שהיא מאוד אוהבת את הים ואף הראתה לי תמונה מחלון ביתה את הנוף הנשקף מביתה ומשה קורא לה "הבית".
הרפיה והדמיה:
את מוזמנת למצוא לך תנוחה נוחה על הכסא או המזרן…. לעצום את העיניים… לקחת נשימה עמוקה דרך האף… למלא את הריאות ולהוציא דרך הפה… יפה ושוב, קחי נשימה עמוקה דרך האף ושחררי דרך הפה…
יתכן שתשמעי קולות ברקע אולי של תנועה, אולי רחשים מהחצר… הרשי להם להיות קולות הנבלעים ברקע… וכדי שתוכלי לאפשר לגופך להיכנס לרגיעה אני מזמינה אותך להאזין לצלילים הנשמעים מהמכשיר שברשותי… תוך כדי הנשימות תוכלי לשים לב לרגיעה המתפשטת אט אט בגופך… תוכלי לשים לב לתנוחה בה את נמצאת… בכל עת שייראה לך תוכלי לשנות את התנוחה שלך לתנוחה נוחה יותר… יפה…
הרשי לעצמך להקשיב לקולי ואולי לקולות והמחשבות שיחלפו בראשך… ואולי תרצי לאפשר לעצמך לנשום מבלי לחשוב על כלום… רק לנשום…
כשאת נושמת פנימה והחוצה, פנימה והחוצה שימי לב לבית החזה שלך… כיצד הוא נע למעלה ולמטה… למעלה ולמטה… את יכולה להרגיש ואף לשמוע את נשימותייך… אפשרי לנשימות שלך להוביל אותך לרגיעה עמוקה יותר ויותר…
שימי לב כיצד הרגיעה מעמיקה ומובילה לתחושה של שלווה… וכיצד את חוזרת למצבך הטבעי שהוא רגיעה… תוכלי לחוש בגל רגיעה העובר דרכך ברפרוף קל מכפות הרגלים דרך הירכיים, הבטן דרך בית החזה, הצוואר, הלחיים ארובות העיניים… ומשתחרר דרך השיער… הגל משרה עליך תחושה של נינוחות ושלווה…
כשאת נינוחה ושלווה את מוזמנת לדמיין את עצמך יושבת על מרפסת ביתך אולי את יושבת על כסא שאת כל כך אוהבת אולי את יושבת להנאתך על נדנדה שבחרת להניח במרפסת ואולי את בוחרת לעמוד ולהשקיף לעבר האופק… לעבר הים התיכון הנמצא למרגלות המרפסת. והים הוא כחול בצבעים מרהיבים: כחול בהיר, כחול כהה ואף כחול טורקיז… את יכולה גם להבחין בגלים המגיעים אל החוף… ישנם גלים גבוהים וחזקים וישנם גלים קטנים ומלטפים… את יכולה להבחין בגלים הנשטפים אל החוף ונבלעים בחול הרך והנעים… ואת יכולה לשמוע את רחשי הגלים ואולי גם להריח את ריחו המלוח של הים… וליבך מתמלא בחיוך רחב של אושר ואהבה.
וכשאת מתבוננת ימינה ושמאלה את יכולה להבחין בשתי קבוצות של אנשים, את יכולה להבחין שהקבוצות עומדות קרוב האחת לשנייה ובכל זאת אינם מתקשרים ביניהם…
את מחליטה לרדת לעבר החוף ולהבין מי אלו הקבוצות, מדוע הן כל כך מנותקות,,, האנשים נראים לך קצת דומים, ואולי גם מוכרים…
את יורדת מהמרפסת מתקרבת בצעדים בטוחים וזקופים לעבר קבוצות האנשים שעל החוף… ואת מרגישה מרחפת… ואת מגלה שככל שאת מתקרבת אל הקבוצות את הופכת לרואה ואינה נראית… את יכולה לשמוע אותם מדברים, צוחקים, צועקים, את אפילו יכולה לגעת בהם, ולדבר אל ליבם… אך הם אינם יכולים לראות אותך…
את מתקרבת לעבר הקבוצה הימנית ומגלה כי משה בן זוגך נמצא ביניהם… את יכולה לשמוע את משה משוחח עם ילדיו, חתניו ועם חבריו כמו שמשה יודע לשוחח… את יכולה להבחין בעצבות בעיניו… את מכירה אותו ויודעת כי הוא עצוב… והוא מאוד רוצה להיות עכשיו ב"בית"…
את מסתובבת סביב משה והחבורה ומבחינה בחבורה הנוספת במרחק לא גדול… ואת מתקרבת אליהם ובחבורה הזו את רואה את עצמך שמחה… ואת מזהה את בתך שהגיעה משוויץ ואת בנך שאינו יודע את סודך… ובחבורתך את גם רואה את החברים שלך ואתם משוחחים… את מסתכלת על החבורה הזו מחייכת באהבה, את אוהבת את משפחתך. כשאת מביטה בשתי הקבוצות את שומעת קולות צורמים של חוסר הרמוניה… חוסר שיתוף פעולה… כל קבוצה לבד… והם כל כך דומים, יש להם דברים משותפים…
את יודעת שיש לך ידע של שנים השכלה ונסיון, ויש בך יכולת להיות אסרטיבית ובעלת בטחון… את יודעת כיצד לחבר בין אנשים… יש לך היכולת לאהוב ולהשרות תחושה של אמינות כלפי אחרים… את מביטה בקבוצה של משפחתך וחברייך ואת מפנה את מבטך לעבר משה וחבורתו… ואת מבינה שכנראה את יודעת כיצד לשוחח איתם… יש לך ניסיון וידע שצברת במהלך השנים בחיבור בין אנשים… ויש בך היכולות להעביר בצורה אסרטיבית עם בטחון עצמי את המסר…
אולי תרצי לאסוף את משפחתך ולומר להם מספר דברים באהבה… ואולי תרצי לאחר מכן לגשת לקבוצה של משה וחבורתו ולומר גם להם מספר דברים… אולי לחזק אותם עם הידע שלך והביטחון שאת מקרינה וחשה… אולי תרצי לחזק את משה לעזור לו להתחבר למשפחה שלך?
אני אהיה שקטה למשך כשתי דקות על מנת לאפשר לך לדבר עם משפחתך ועם משה ומשפחתו ולהעביר לו את האהבה שאת חשה כלפיו עם החיוך שאת מרגישה בתוכך… ובעוד 2 דקות תשמעי שוב את קולי.. (להמתין שתי דקות)
כעת לאחר ששוחחת או פשוט הרהרת… את יכולה לעזוב את קבוצות החברים והמשפחות ולחזור לעבר ביתך… תוכלי להיפרד ממשה משפחתו וחבריו בליטוף רך מעל כולם… תוכלי להתקרב אל משפחתך ולעבור לידם וגם אותם ללטף… כל אחד ואחת כמו פיה המפזרת אבקת קסמים נעימה.. את יכולה להביט ולראות כיצד הסביבה משתנה ומשהו באנשים נראה קצת אחרת… משהו כנראה קרה… אולי הדיבורים והצלילים ששמעת קודם השתנו… אולי הקולות של השיחות נשמעים עתה יותר מחוברים נשמעים בהרמוניה כסימפוניה נעימה לאוזן.
את מסתובבת חזרה לאורך החוף לעבר מרפסת ביתך… אל הכסא שאת אוהבת או הנדנדה שבחרת להניח במרפסת… וככל שאת פוסעת לעבר המרפסת את מרגישה כיצד את חוזרת לגופך… ואת כבר רואה ונראית… את יכולה להבחין כי השעה היא שעת דמדומים… מי הים שינו צבעם לכחול כהה יותר… והאווירה היא של התארגנות לקראת הערב, רוח נעימה מלטפת את פניך כשאת פוסעת ואת מוצאת לעצמך את המקום הנוח לך ביותר… את לוקחת נשימה עמוקה… ועם שחרור האוויר את משחררת את החוויה שממנה חזרת..
את יכולה להתחיל לחזור בהדרגה לגופך השוכב או יושב, כאן בחדר הזה… לחזור למודעות רגילה… לעירנות רגילה… קחי נשימה נוספת כדי לעורר את גופך…
דילוג לתוכן