Search

הספרייה המקוונת של מכללת רטר

התמונה במוזיאון היפני

הדמייה: התמונה במוזיאון היפני
כתבה: דפנה גורני
את מוזמנת למצוא לעצמך תנוחה נוחה על המזרן, או על הכסא,.. תנוחה שתאפשר לך לעצום את העיניים, לנשום, להירגע… ואולי אף להשתחרר מטרדות היום ואף מטרדות השבועות האחרונים…
יתכן שבחדר תשמעי עדיין קולות של התארגנות, צעדים ואולי אף תנועות של הנמצא לידך… אפשרי לקולות אלו להיטמע ולהיעלם בחלל החדר…
ברקע תוכלי לשמוע צלילי מוזיקה הבוקעים מהמכשיר שלצידי, אפשרי לצלילים אלו להנעים את שלוותך…
אני מזמינה אותך לקחת אוויר ולשחרר אותו באיטיות כאילו את נושפת דרך קשית, ושוב,.. קחי שאיפה עמוקה ונשפי כמו דרך קשית. יפה… ושוב, ועם כל שאיפה ונשיפה תוכלי להרגיש כיצד גופך משחרר את האוויר העצור בתוכו… אפשרי לעצמך לשחרר את הגב, אפשרי לו לשקוע עמוק לתוך מרבצך… ועם כל נשימה תוכלי להרגיש איך מרגע לרגע השלווה והשקט ממלאים את בית החזה שלך והרגיעה מתפשטת בגופך יותר ויותר …
וכעת דמייני לעצמך קשת אור רחבה המקיפה אותך ויוצרת סביבך בועת מגן… תוכלי לחוש כיצד הבועה עוטפת אותך בעדינות ואולי אף תוכלי להרגיש משב רוח נעים סביב גופך…
מתוך הבועה המגינה יוצאת קרן אור בצבע כחלחל המלטפת את כפות רגלייך, והקרן ממשיכה לעבר השוקיים… אולי תוכלי לחוש דגדוג קל בכל חלק אשר דרכו או סביבו עוברת הקרן… והקרן ממשיכה לעבר אגן הירכיים… הגב התחתון… אולי תרצי לאפשר לקרן לחמם את האיזור בחום מרפא ומרגיע… ומשם הקרן ממשיכה לעבר הגב העליון… עוברת דרך הצלעות ובית החזה בתנועות סיבוביות המלוות בתחושה מרגיעה…
הקרן ממשיכה לעבר הכתפיים ומשם אל העורף ובליטוף קל עוטפת את הפנים דרך עצמות הלחיים… וממשיכה לעבר קודקוד הראש וממלאת את הבועה סביבך במשב רוח קליל ובהרגשה של שלווה ומוגנות… והרגיעה הולכת ומעמיקה…
ומתוך השקט הזה את מוזמנת לדמיין את עצמך הולכת ברחוב שאולי הלכת בו בעבר, ובו בניינים שונים… מכוניות… כבישים… ואולי גם כמה עצים שמוסיפים צבע לרחוב… את הולכת לאיטך ומבחינה בדלת עץ אלון גבוהה ומיוחדת… דלת שלא הבחנת בה בעבר ועל הדלת שלט "מוזיאון לאומנות יפנית" – הכניסה חופשית…
את יודעת שיש לך היום כל הזמן שבעולם… את דוחפת את דלת העץ ונכנסת פנימה… פוגשת בשומר חייכן, בעל סבר פנים מאירות… הוא קד קידה קלה לעברך ומראה לך את הדרך לתוך המוזיאון…
במוזיאון את מבחינה בחדרים שונים עם חפצי אומנות ותמונות.. יתכן ואף תוכלי להריח את ריח הקטורת המתוקה והעדינה המופץ באוויר…
את מטיילת בין החדרים ופוגשת מבקרים נוספים…, ישנם חדרים גדולים וישנם חדרים קטנים יותר… ובחדרים פסלים מיוחדים וציורים מעניינים… ואת מטיילת לאיטך במוזיאון…
ומגיעה לחדר שצורתו נראית קצת שונה משאר החדרים… בחדר הקירות מעוגלים וצבעם בגוונים בהירים ורכים… את מתבוננת בחדר ומבחינה בתמונה אחת התלויה על הקיר…
ובתמונה נוף מרהיב ואת מרגישה מוקסמת… יש בה עצים בגוונים ירוקים… ועצים בגוונים אדומים וכתומים… ישנו נהר וגשר עץ… וברקע מבנה יפני קדום ומיוחד…
והתמונה מעוררת את סקרנותך… את מתקרבת ומבחינה כי בתמונה פרטים נוספים, וככל שאת מתרכזת יותר ויותר את נחשפת למראות מהפנטים… והמראה שובה את ליבך…
את ממשיכה להתבונן בתמונה ומרגישה כיצד רגלייך כמו נעתקות ממקומן ובאופן קוסמי את מוצאת את עצמך עומדת על גשר העץ שלפני רגע ראית בתמונה… וזהו גשר עץ העשוי מעץ אלון יציב ויפה… את פוסעת על הגשר ויכולה לראות ואולי לשמוע את הנהר שזורם תחתיו… ובנהר ישנם דגים מרהיבים בשלל צבעים, כתומים, כחולים, צהובים ואף בגוונים שאינך מצליחה להגדיר… והדגים שוחים בנהר ולאורך הגשר… בשמים את רואה כמה ציפורי שיר ושתי ציפורי זמיר המצייצות להנאתן… והציוצים ערבים לאוזנייך..
את ממשיכה להלך על הגשר ומבחינה כי בצידו השני של הנהר ישנם ברווזים וברבורים השוחים בסמוך לגדה…
בזמן שאת פוסעת לאיטך ונהנית מיפי הבריאה את מבחינה באישה מבוגרת ולראשה מטפחת משי לבנה… ולאשה עיניים טובות והיא מחייכת לעברך ושולחת את ידה ומזמינה אותך להתקרב אליה… וכשאת מתקרבת את מבינה כי זו האשה שאותה את מחפשת כבר זמן מה בחלומותייך ובמחשבותייך…
האשה מזמינה אותך לשבת לצידה על ספסל מגולף ומעוטר בפרחי בר ריחניים,
אתן יושבות והיא מניחה את ידה הרכה על כתפך ואת היד השנייה על הכתף השנייה… וכך בשתי ידיה הרכות אך הבטוחות היא מחבקת את כתפייך העייפות מהשבועות והימים האחרונים… ואת מרגישה איך בלי מילים רק במגע את מקבלת כוח ואוויר לנשימה… את מרגישה כיצד בית החזה שלך מתמלא כבלון היכול להכיל הכל..!
את מניחה את ראשך על כתפה של האשה, עוצמת את העיניים ומרגישה שאין שום כח בעולם שיוכל לעצור את הרגע העוצמתי והמיוחד הזה שלכן…
כעת, אהיה שקטה למשך כדקה ואאפשר לך להתחבר עם האשה המבוגרת. אולי תרצי לשתף אותה במחשבות שעל ליבך או בחוויה שאת מרגישה שאת צריכה לספר למשהו ואין לך למי לספר… ואולי פשוט להמשיך להניח את ראשך על כתפה ולקבל ממנה כוח ואהבה להם את הכי זקוקה.. את קולי תשמעי שוב בעוד כדקה…. (להמתין דקה)
……
ועכשיו, לאחר ששוחחתן או פשוט קיבלת כוח מנוכחותה של האישה עליה חלמת, את מרימה את ראשך מכתפה הרכה, והיא מחייכת אלייך בחיוך לבבי מלא טוב… אתן מתרוממות מהספסל עליו ישבתן… האשה מחזיקה בשתי ידייך בחום תחת ידיה הרכות… היא שולחת יד אחת לכיס פנימי בבגד שלה ונותנת לך פתח קטן מקופל העשוי נייר משי שצבעו צהוב-כתום… והיא מבקשת ממך לפתוח אותו רק כשתחזרי למקומך… אתן נפרדות האחת מהשניה בקידה קלה…
ולאחר שאת מודה לאשה המבוגרת, את פוסעת בחזרה על הגשר היציב העשוי עץ אלון… מתבוננת בנוף המרהיב… בעצים שצבעם אדום, ירוק, כתום… בדגים השוחים להנאתם בנהר…

את מבחינה במשהו נוסף… הפעם הברווזים והברבורים שוחים לצידך לאורך הגשר כמלווים אותך בלכתך חזרה. את עוצמת את העיניים ולוקחת נשימה כמו לנצור את כל היופי שסביבך… וכשאת פוקחת את עינייך את מגלה כי את עומדת מחוץ לתמונה בחדר עם הקירות המעוגלים שצבעיהם בהירים ורכים…
את מרגישה כמי שחזרה ממסע חלומי ומעשיר… וכשעינייך יורדות לעבר ידייך את מבחינה בפתק שנתנה לך האשה… את פותחת את הפתק ומחייכת חיוך רחב וחושבת לעצמך: " איך היא ידעה!"
את מסתובבת ופונה לכיוון היציאה מהמוזיאון ויודעת שבכל פעם שתרצי תוכלי לשוב ולפגוש באשה שעליה חלמת ואליה נכספת… את עוברת דרך החדרים השונים שראית כשנכנסת… החדרים בגדלים השונים ובהם חפצי אומנות פסלים ותמונות מיוחדים… את מבחינה כי רב האנשים שהיו במוזיאון כבר עזבו…
ליד דלת היציאה את פוגשת בשומר בעל סבר הפנים הנעימות קדה לו קידה קלה ויוצאת לעבר הרחוב המוכר, ולקולות המוכרים… ולאט לאט חוזרת לכאן…
הבועה סביבך מתפוגגת ואת יכולה להבחין בשובל הקרן הכחלחל עולה לעבר השמיים ומתמזג בהם…
ועם תחושות אלו אפשרי לעצמך לחזור בהדרגה… בקצב שלך… לחדר הזה… קחי נשימה עמוקה מודעת ורעננה שתעזור לך להזרים דם לעבר אצבעות הידיים… אצבעות הרגליים… הצוואר והעורף… תוכלי למתוח את הגוף מתיחה קלה של שחרור שיעזור לך לחזור לערנות מלאה… לכאן… לחדר הזה… ליום הזה…
לחזור בקצב שלך בזמן שלך…

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.