אני מזמינה אותך לקחת נשימה עמוקה… לעצום את העיניים… למצוא את התנוחה הנוחה והנעימה שלך על הכסא… בחוץ יום סתיו שמשי… בתוך החדר קריר ונעים… יכול להיות שתשמעי קולות של אנשים בתוך החדר… אפשרי  להם למקד אותך בקול שלי… קחי עוד נשימה עמוקה… מלאי את הריאות… ותוכלי להרגיש איך אוויר טרי ורענן ממלא את כל הגוף… מכפות הרגליים… דרך השוקיים.. הירכיים… ממלא את האגן בשקט ורוגע… ממשיך לבית החזה… ועד הפנים ושורשי השערות… וקחי עוד שאיפה עמוקה… ונשפי… ועוד אחת…

ולאט לאט את מתמסרת לשקט ולנעימות שעוטפים אותך… כמו בועה שלווה ומוגנת… זה המקום הפרטי שלך שכבר מוכר לך… שהוא רק שלך… והוא מוגן ובטוח ושליו… ומרגע לרגע את מרגישה נינוחה יותר ויותר…

דמייני את עצמך עומדת בעמק יפיפה… פרחים רבים ממלאים את העמק… את רואה אותם על שלל הצבעים השמחים שלהם… מריחה את הפריחה שנישאת באוויר…

את העמק חוצה נהר כחול, ועליו גשר מעץ… את שומעת את המים זורמים באיטיות ובנחת… ואת ניצבת על שפת הגדה ומביטה… מולך, בגדה השנייה את רואה כפר קטן וציורי… ואת רוצה להגיע אליו… הכפר נראה שליו ונעים כל כך… את מתקרבת אל עבר הגשר… ומבחינה כי השמיים מתכסים בעננים אפורים ונמוכים שמסתירים לך את הכפר שמולך… בידייך יש סלים… המשא שלהם מכביד עלייך ומאט את ההתקדמות שלך אל הגשר…

ועם כל צעד שאת עושה, את מבחינה בדבר מה שלא שמת לב אליו לפני כן… בצד הגשר את רואה אדם עובד במעדר בגינה שלו… הוא עובד ללא לאות… את מתבוננת בו ומבינה שהוא נמצא שם בשבילך…  הוא שם כדי להזכיר לך את החריצות הנפלאה שלך… את היכולת לא לוותר… ואת ממשיכה להתקדם אל עבר הגשר… ולפנייך, ממש על אבן שלרגלייך, נמצא כובע גדול וירוק… כמו כובע שאפשר לשלוף ממנו יצירתיות שאיננה נגמרת… הכובע הירוק נמצא שם בשבילך… הוא היצירתיות הגדולה שלך… הרעיונות השופעים שלך נובעים מתוכו ומקיפים אותך ברוך ושמחה… את ממשיכה בדרכך, פוסעת אל הגשר … ואת שמה לב כי על הדשא הירוק מונח ספר פתוח… את מתבוננת בספר בעניין… וקוראת דברים חדשים… מסקרנים… מרתקים… שאת רוצה להכיר וללמוד… הוא שם כדי להזכיר לך את הרצון העז שלך לדעת… ללמוד… ולהתפתח עוד ועוד… את מתקדמת… את כבר ממש קרובה לגשר שיביא אותך אל הכפר הציורי… ועל מעקה הגשר את רואה שעון מתקתק… את יודעת שהשעון נמצא שם כדי להזכיר לך את יכולת ההתמדה שלך… את הכוחות שלך… וגם את השעה… זוהי השעה שבה את מוזמנת לחצות את הנהר ולעבור את גשר העץ…

וכשאת מצויידת בחריצות שלך.. ביצירתיות שלך… בכוח ההתמדה.. וברצון ללמוד עוד ועוד את חוצה את הגשר… הסלים בידייך הפכו קלים יותר… הם מלאים בכל המשאבים שלך… ובצעדים קטנים ובטוחים את חוצה את הנהר ומגיעה אל הגדה שמעבר לגשר…

הכפר היפיפה והציורי ניבט אלייך, פרוש לפנייך… מעליו הר גדול וירוק והכול פורח… את שומעת את שירת הציפורים… רואה את הבתים הקטנים והשלווים… מבחינה בפרחים ובדשא בכל מקום שאליו את מביטה… את שואפת את ריח הפרחים פנימה… אל תוכך…

ואת עומדת בשמלה סגולה.. פורשת ידיים לצדדים ונושמת עמוק עמוק… ידייך קלות ואת מרגישה את הרוח מלטפת אותך… הפנים רגועים… נינוחים… מגוהצים… ואת מרגישה קלה ושקטה… ויודעת שיש לך כל מה שאת צריכה כדי ללמוד, להרחיב ידע ולהתפתח לכל כיוון שתרצי…

ועכשיו, מגיע הזמן לחזור… מתוך השקט והביטחון שאת חשה… את חוצה חזרה את הגשר… מגיעה אל הגדה האחרת של הנהר… ואני מזמינה אותך להתחיל להזיז את אצבעות הרגליים… את הידיים… לחזור לאט לאט לכאן… לחדר הזה… וכשמתאים לך לפקוח את העיניים…