Search

הספרייה המקוונת של מכללת רטר

הגשמה עצמית בקריירה ומיצוי היכולות

הדמייה ייחודית: הגשמה עצמית בקריירה ומיצוי היכולות.
כתבה: סמדר אמסלם

אני מזמינה אותך לעצום את העיניים… להרגיש את מנח הגוף שלך על המזרן… את תנוחת הרגליים… הידיים… מגע הראש עם המזרן בתנוחה שתהיה לך נוחה ונעימה… אפשרי לעצמך להיכנס פנימה לתוך עצמך ולנשום ברגיעה… שימי לב למחשבות שעולות לך… לרגשות שעולים אחרי השיחה שלנו… ואפשרי לעצמך נינוחות ורגיעה… בחוץ השמש מאירה ומחממת ומביאה אוירה של קיץ… ובתוך החדר קריר יותר… אולי תוכלי לשמוע קולות חרישיים של אנשים נוספים בחדר שמשוחחים ביניהם… ומוזיקה שקטה שמתנגנת ברקע… ובתוך כך, אפשרי לעצמך לאט לאט להתחבר לחלום שלך להגשים את עצמך בקריירה שלך ולמצות את כל היכולות הטמונות בך…
כשאת מתחברת אל המקום הזה בתוכך, את כבר יכולה לדמיין את עצמך יוצאת היום למסע… את יוצאת מהבית ומתחילה ללכת… יוצאת אל הטבע… את יכולה להביט בשמים הכחולים סגולים ובשמש המאירה, ואת חשה בבהירות את הרצון שלך להגשים את עצמך במלואך ולפרוח כמו שדה פרחים המלא בצבעים… תוכלי להרגיש שאת מתמלאת בתשוקה ובאהבה לעצמך ולאחרים…
את מודה לשמש ולשמיים על מה שהם עבורך וכשאת מסתכלת קדימה לעבר הדרך… את רואה מסביבך שדות ירוקים… שיחים ועצים… את נושמת את האוויר הצלול… מריחה את הריח הרענן של הצמחים שמסביבך… ומשהו בך יודע שהמסע הזה שיצאת אליו יביא לחייך משמעות ושינוי…
את ממשיכה ללכת בדרך ומרחוק את רואה שדה פרחים שופע צבעים והוא קורא לך לבוא אליו, להיכנס לתוכו… משהו בך יודע שהשדה הזה יתן לך מתנה… יעניק לך ערך… בטחון ויופי משלך… תוכלי לחוש בו את החיבור שלך לקרקע ולאדמה…
את מגבירה את קצב ההליכה וככל שהדרך מתמשכת הירוק מסביבך הולך ונחלש, צבעי התכלת והסגול בשמים נחלשים ואת נכנסת לתוך יער… השמיים מציצים רק מעט בינות לעצים… וקרני השמש כמעט ואינן מגיעות אליך… את חושבת לעצמך שאולי תחזרי אחורה ותצאי מהיער , עם זאת, משהו בך יודע שכדאי לחצות את היער כדי להגיע לשדה הפורח… משהו בך יודע שאם תצליחי לצאת ולהגיע לשדה הפרחים, הוא יביא לך תובנה חשובה עבורך ומשמעות לחייך…
הרוח מתחזקת… העצים מרשרשים ותמונת הדרך לא ברורה לך… ואת מתמלאת בחששות שלא תצליחי לצאת מהיער… שאולי תאבדי את הדרך… ואז את נזכרת שבתוך התרמיל שאת נושאת על גבך יש צעיפים… את מוציאה צעיף כחול מהתרמיל ועוטפת בו את צווארך ומתמלאת בתחושה של שלווה ושקט… את מוציאה גם את הצעיף הסגול…, עוטפת בו את כתפייך… הוא מגן עלייך מהרוח הנושבת ומחבר אותך אל רוחך האמיצה ולביטחון ביכולותיך ובכוחותיך להמשיך הלאה במסע…
את ממשיכה ללכת בדרך בין העצים ומרחוק את כבר רואה את קצה היער… ככל שאת מתקרבת לקצהו, את רואה יותר ויותר את השדה הפורח… והלב שלך מתמלא בהתרגשות, בשמחה, בתשוקה ובאהבה…
את יוצאת מהיער והשמש שוב מאירה עלייך… מחממת שוב ועוטפת אותך… ואת חשה מעין אור החודר פנימה… את צועדת בבטחה לעבר השדה… גוני השיחים והצמחים הירוקים שמסביבך הולכים ומתחזקים… והם ממלאים אותך בתחושה של יצירה ורצון להתפתחות… וכשאת פוסעת בבטחה לתוך השדה הפורח בצבעי אדום, ורוד וסגול, ליבך מתמלא בתחושות של אהבה, של שמחה ושל הוקרה לעצמך…. את מביטה לשמים הכחולים-סגולים ולשמש המאירה ומשהו בך יודע שמהיום תוכלי להיות יותר ויותר מחוברת ליכולותיך להגשים את חלומותייך… מיום ליום תחושי בבהירות את הדרך והכיוון בה את רוצה לממש את עצמך ותוכלי לצעוד בביטחון, מחוברת לעצמך , לקרקע ולאדמה בחזרה לביתך …
וןכעת מגיע הזמן להתחיל ולחזור לכאן… (להמשיך החזרה מהרפ]ייה)

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.