Search

הספרייה המקוונת של מכללת רטר

בלונים קסומים

מטרת ההדמייה: ריפוי וחיזוק משאבים

אני מזמינה אתכן לקחת נשימה עמוקה… לעצום את העיניים… ולמצוא תנוחה שנוחה לכן… מי שיושבת על הכיסא ומי ששוכבת על המזרן… ותתחילו להירגע… תוכלו להפנות את תשומת לבכן… כדי לחוש את המגע של הגוף שלכן היושב על הכיסא או שוכב על המזרן… חושו את הטמפרטורה הנעימה בחדר… ובהדרגה להתחיל להתחבר למקום שקט כלשהו בתוככן… זהו מקום שאתן מכירות מהרפיות שחוויתן בעבר… אולי תוכלו לשמוע… או לחוש את פעימות הלב שלכן… להרגיש או לשמוע את נשימותיכן… כשהאוויר נכנס ויוצא… נכנס ויוצא… קחו שלוש נשימות ארוכות… ועם הנשימות הללו תרגישו תחושת נוחות גוברת…

אולי מחשבות חולפות בראשכן… מחשבות של היום העמוס שחוויתן היום תנו למחשבות לנדוד כעננים… מחשבה באה וחולפת… ועוד מחשבה באה וחולפת… עם המחשבות שנדדו להן יורדת עליכן שלווה עמוקה… מוזיקה מתנגנת ברקע… תנו לצלילים הנעימים לעטוף את גופכן… ולחלחל ללבכן… ולמקד אתכן בקולי שלי… אתן מתחברות למצבכן הטבעי שהוא רגיעה… רגיעה היא זכותכן מלידה, זה המצב הטבעי שלכן, תרשו לעצמכן להקשיב לשקט… ותאפשרו לעצמכן לשמוע, להריח, ואפילו לטעום את השקט…

וכעת אני מזמינה אתכן לדמיין את עצמכן על חוף הים… השעה שעת בין הערביים… שעה קסומה לשהות בים, שעה שהמתרחצים שבים לבתיהם, הים רגוע ומשרה עליכן רגיעה ושלווה… רוח מפזרת כמעה את שערכן, ומלטפת את פניכן, המרחבים בים עצומים… הים בצבע תכול, כתכול השמיים הבהירים… אתן רואות את לובן אדוות הגלים העדינים שמגיעים לחוף… על הסלעים שמבצבצים להן עומדות להן חסידות יש כאלה על רגל אחת כאלה על שתי רגליים… ומבחינות בלהקה של אנפות הבקר שצובעות בלבן את הסלעים הן שולות למאכל דגיגים מהמים, ילדים קטנים בונים ארמונות בחול הלח משהו יפה במראה הזה…

באופק אפשר להבחין בצבעים מרהיבים, אדמדמים… צהבהבים… כתמתמים… צבעים חמים של שקיעת השמש… משהו בצבעים הללו מחמם את ליבכן, ואתן פוסעות על החול ועם כל פסיעה ופסיעה… אתן רגועות יותר ויותר… משהו מרחוק מושך את עיניכן… אתן פוסעות לכיוון זה ומתקדמות לאט לאט… וככל שאתן מתקרבות מתבהרת התמונה… אתן מבחינות בתיבה גדולה, מה טומנת בחובה התיבה אתן שואלות את עצמכן… כשאתן כבר קרובות אליה, אתן רואות שזאת תיבה, כתיבת קסמים… לתיבה צבעים שמזכירים את צבעי שקיעת החמה… כתמתמים… צהבהבים… אדמדמים… ומעטר את התיבה סרט זהב ועל הסרט כל אותיות האלף-בית כתובות… אם תרצנה כל אחת ואחת מכן יכולה לחבר את שמה מהאותיות הללו… ולעטר את התיבה בשמה…

אתן מבינות שכרגע התיבה שייכת רק לכן… אתן פותחות את התיבה והיא מלאה בבלונים, בלונים צבעוניים… לבנים – כאדוות הגלים… ורודים – כורדים אצילים… כחולים – כתכול המים והשמיים… וכל אחת מושיטה את ידה לבלון, באופן אינסטינקטיבי נושפת לתוכו אוויר… הבלון מתנפח ומתנפח אט אט… ושמות לב שכתוב דבר מה על הבלון, כתוב עליו ריפוי… ועם כל נשיפה אתן משחררות מיחוש… כאב… זה יכול להיות כאב פיזי או נפשי… עם כל נשיפה המיחוש או הכאב הולך וקטן ואפילו נעלם מגופכן… אתן מרגישות שכל נשיפה מרככת את גופכן ואת נשמתכן… אתן יודעות מאיזה מכאובים אפשר להירפא… מאיזה אולי דרוש עוד זמן, אבל בטוחות שהכל ירפא…

אתן משחררות לכן את הבלון השמיימה עם כל מה שנשפתן לתוכו והבלונים ששחררתם הולכים וקטנים הולכים ונעלמים מעיניכן… אהיה שקטה למשך דקה לאפשר לכן לנפח כמה שתרצו בלונים להשתחרר מעוד ועוד מכאוב או חוויה לא נעימה…

יחד עם זאת אתן מבחינות בנקודות שהולכות וקרבות אליכן, ככל שהנקודות קרבות אליכן אתן רואות שאלו בלונים, אך אלו בלונים מסוג אחר… על הבלונים הללו שמתקרבים כתוב דבר מה… באחד בריאות… בשני כוח… בשלישי אמונה… ברביעי אהבה… ובחמישי שמחה… אתן רוצות מכל בלון אחד לעצמכן, כשאתן מצליחות לקחת מהבלונים הקסומים הללו, רק הנגיעה בהם משחררת אוויר… אתן שואפות את האוויר לקרבכן ועם כל שאיפה, אתן שואפות המון בריאות… ועוד שאיפה ממלאת אתכן בכוח… עוד שאיפה ועוד שאיפה ממלאת אתכן באמונה… ועוד שאיפה ממלאת אתכן באהבה ובשמחה… אהיה שקטה למשך דקה לאפשר לכן להתמלא בתחושות הקסומות, הנפלאות והמעצימות שמביאות איתן בריאות, כוח, אמונה, אהבה ושמחה…

בקרוב יגיע הזמן לחזור מהמקום העמוק והמרגיע שבו אתן נמצאות, תחושה נעימה של רעננות תישאר אתכן רגיעה משוחררת עם הרבה כוחות מחודשים… תבאנה איתכן את החוויה הזו לחיי היום יום שלכן, ואתן יכולות להשתמש בבלון פשוט לנשוף לתוכו אוויר ועם כל נשיפה לשחרר כל מה שמעיק עליכן כעת נודה לתת מודע שידע כיצד להחזיר אתכן לכאן בדיוק כפי שידע לקחת אתכן פנימה… באותה הדרך הוא יחזיר אתכן למודעות רגילה… קחו נשימה עמוקה כדי לעורר את מערכת הנשימה הביאו אוויר רענן לריאותיכן… הניעו מעט את כפות הרגליים כפות הידיים… כל אחת בקצב שמתאים לה לפקוח את העיניים… לחזור לכאן ועכשיו…