אפשר לכתוב רבות על ההיסטוריה של הדמיון המודרך שגילו כגיל האנושות. ספרות ענפה נכתבה אודותיו. מאז ומעולם האמינו בני האדם כי בכוחם של דימויים להשפיע על מהלך חייהם.
ציורי קיר מתקופות קדומות. ציורי קיר אלה מתארים אנשים עוטי מסכות של חיות או אלות פריון. הללו משמשים עדות ראשונה לכך שאנשי המערות האמינו בדברים שמעבר לתפיסתם המודעת, והשתמשו לשם כך בדימויים.
דרך השמאניזם: שאמן הוא רופא אליל המשתמש בין היתר בשיטות של דמיון מודרך ולחשים למטרות ריפוי. שמאנים משתמשים בכלים אלה גם כדי לקלל את אויביהם.
שאמניזם קיים משלב קדום מאוד בהיסטוריה. עד היום יש מקומות בעולם בהם פועלים מרפאים שאמנים: באפריקה, בלפלנד, בהוואי, בקרב האינדיאנים בדרום אמריקה והילידים באוסטרליה. השאמן מרפא באמצעות מסע דמיוני לעולם העליון או התחתון, שם ביכולתו לתקשר עם רוחות שונות ולחפש רוח טובה שתרפא את החולה.
תורת היפוקרטס, היפוקרטס היווני נחשב לאבי הרפואה המודרנית, והוא שהגה את שבועת היפוקרטס. הוא לימד כי "כל אשר משפיע על המוח, משפיע על הגוף…".
דרך היוגה, היוגה במזרח הרחוק משתמשת אף היא בדימויים תוך הקרנת צורות וצבעים לאזורי הגוף השונים.
תופעת המכשפות. בימי הביניים, נרדפו ה"מכשפות"על ידי אנשי הכנסייה. הן היו נשים חכמות שהשתמשו בין היתר בדמיון מודרך ובלחשים כדי להביא ריפוי.
תורת הרמס טריסמגיסטוס, הוא היה ככל הנראה פילוסוף בתקופת מצריים העתיקה, הוא סבר שכוח המחשבה הוא שמניע את היקום. בעקבותיו, בתקופה מאוחרת, יותר הצליחו מרפאים הרמטיים לרפא חולים על ידי כך שהנחו אותם לדמיין את עצמם בריאים לחלוטין.
תורת פרקלסוס. פרקלסוס היה הרופא והאלכימאי החשוב ביותר במאה ה-16, תקופת הרנסנס. הוא כתב בין היתר: "כוחו של הדמיון הוא גורם בעל חשיבות עליונה בתחום הרפואה. הדמיון עשוי לגרום למחלות והוא גם עשוי לרפאן".
הגישה במאה ה-18, במאה ה-18התפתחה מאוד החשיבה הרציונלית. גישת הדואליזם קבעה אז, שיש הפרדה מלאה בין הגוף לבין הנפש. הסברה כי הנפש משפיעה על הגוף נחשבה אז לפרמיטיבית. הדמיון המודרך דעך אז או שעסקו בו בהיחבא.
משנת הרבי נחמן מברסלב, (1772 – 1810), הרבי נחמן מברסלב טווה עבור מאמיניו מעשיות נפלאות על נסיכות, ענקים, קבצנים ושליטים. הוא דיבר על ריפוי ועל שלמות בעזרת מטפורות. הוא לימד את תלמידיו באמצעות תרגילים שהתבססו באופן מובהק על הדמיון המודרך. לדוגמא: "האם יש משהו שאתה משתוקק לו, או שהיית רוצה מאוד שיקרה? התמקד בו בכל יכולת הריכוז שלך. דמיין לך אותו בפרטי פרטים. אם רצונך איתן דיו, וריכוזך עז דיו, תוכל לממש את משאלתך". (שיחות הר"ן, ס"ב, תרגום ועיבוד של משה מייקוף).
הגישות במאות ה-19 וה-20, במאה ה-19 התעורר שוב העניין בחיבור אל המיסטי, הרוחני, והבלתי נתפס.
ג'וזף ברוייר, היה הרופא הראשון שהשתמש בדימויים כדי לטפל בחולים נוירוטיים. (פרויד יחס לו את יצירתה של הפסיכואנליזה).
ק.ג. יונג יצר את המונח ארכיטיפ, סמל אוניברסלי מולד המשותף לאנשים רבים. לדוגמא: מערה היא דימוי ארכיטיפי לרחם. יונג אמר, כי אם אדם מאמין שרוח רפאים תוקפת אותו, הוא יגיב אליה כפי שיגיב לשודד חמוש. בכך יסד יונג את הרעיון שהמציאות היחידה המוכרת לאדם היא דימוייו המחשבתיים, בין אם הם מציאותיים ובין אם הם דמיוניים.
אמיל קו היה רוקח צרפתי שדגל בחשיבה חיובית ובאפורמציות. הוא שניסח את האימרה הידועה: "בכל יום ובכל מובן, אני הולך ומשתפר".
אדמון ג'קובסון ביצע בשנות ה-20 של המאה ה-20 ניסוי אשר הראה כי כשהאדם מדמיין שהוא רץ, נעים השרירים ברגליו באופן לא רצוני. הוא הגה את ההרפיה המסורתית המבוססת על הרפיית חלקי הגוף באופן מדורג.
מאז ועד היום נערכו ניסויים רבים אשר הוכיחו שוב ושוב את הקשר שבין כוח המחשבה והדמיון לגוף.
ד"ר ברני ס. סיגל, הוא רופא, מנתח כללי ומנתח ילדים. עבודתו עם חולי סרטן הביאה אותו להבנה כי כוח המחשבה וההשפעות הנפשיות הן מהותיות ביותר בהחלמה. בשנת 1978 הוא יסד את חסי"ד, אגודה לחולי סרטן יוצאי דופן. בחסי"ד הטיפול הוא אישי וקבוצתי תוך שימוש בציורים, חלומות ודמיון מודרך. עבודתו וספריו התפרסמו ברחבי העולם והפיצו את חשיבות הדמיון המודרך בריפוי.
שיטת ה"ביו-פידבק" זוהי שיטת טיפול בה מחברים את החולה למכשירים המודדים פעולות שונות בגופו. החולה רואה על צג את המדדים השונים, ולומד לשלוט בהם בעזרת כוח מחשבתו. הרפואה המודרנית החלה להשתמש בשיטת הביו-פידבק ובכך הכירה ביכולת השליטה על פעולות שונות בגוף באמצעות כוח החשיבה..
רפואה פסיכו-נוירו-אימונולוגית, זהו תחום חדש במדע הרפואה. תחום זה חוקר את יחסי הגומלין שבין הפסיכו (הרגשות והמחשבות) לנוירו (מערכת העצבים) ולמערכת האימונולוגית (מערכת החיסון). ובמילים אחרות, השפעות הנפש על מערכת החיסון של הגוף.