לאפשר לילדים להיות אחראים בכל הקשור להכנת שיעורי הבית

אם אתם הורים לילדים בגילאי בית ספר ודאי נתקלתם בקשיים בנוגע להכנת שעורי בית. יש הורים שמתעמתים על כך עם ילדיהם. יש שמענישים או מאפשרים לילד לצאת לפעילות אותה הוא אוהב רק לאחר סיום הכנת השיעורים.

האם אתם מתמודדים עם עימות סביב נושא שיעורי הבית? האם היחסים שלכם עם ילדיכם נפגעים כתוצאה מכך? האם תרצו לשנות מעגל זה? התשובות כאן.

זוכרים את הטיפ אודות זוגיות בו דיברנו על אקטיביות ופסיביות?  גם בתקשורת שבין הורים לילדים מתקיימת אותה דינמיקה. ככל שההורה יהיה אקטיבי יותר, כך יהיה הילד פסיבי יותר. אם ההורה ייקח אחריות על הכנת השיעורים, הילד ישמוט את האחריות כליל. מה יקרה אם ההורה יעביר את האחריות לילדו? (רצוי לאחר שיחה על כך ואולי גם עירוב המורה בשינוי)

יתכן כי תחילה הילד יתקשה לקחת את מלוא האחריות. יהיו לכך השלכות. אולי הוא יינזף בכיתה ואולי אף ייענש. לאחר תקופת ההסתגלות הילד יבין ש"כללי המשחק השתנו" וייקח את האחריות על הכנת שיעוריו. הוא יבין את חשיבות הנושא עבורו.

אין זה אומר שמעתה תפסיקו לעזור לילדיכם בהכנת השיעורים. אם הבן (או כמובן הבת) יזום את הבקשה, אתם כמובן תענו לכך בשמחה ותשבו לסייע להם בהכנת השיעורים. אבל אתם תימנעו מליזום את הנושא.

אז אם תחליטו לאמץ טיפ זה, דברו עם ילדיכם. העבירו להם את האחריות להכנת השיעורים או לתוצאות של אי הכנתם. ומיד הפסיקו להזכיר את הנושא. נכון, לא עוד נדנודים, ניג'וסים, איומים, תחינות, עונשים, פרסים ואפילו לא עידוד. פשוט (וזה כנראה לא קל) להפוך להיות פסיביים ולהמתין בסבלנות שהילד ישאב למקום האקטיבי.

אז אם יש לכם שדה קרב בבית סביב נושא הכנת השיעורים, הכריזו על הפסקת אש, העבירו את האחריות לילדיכם ותוכלו ליהנות גם מהעצמאות שהם לוקחים על עצמם וגם משיפור היחסים בינכם ואם תשאלו מאיזה גיל ניתן לעשות זאת, בעיני, מכיתה א'. הרגילו את הילדים כי זו אחריותם ואתם כמובן שם כדי לסייע להם כשיבקשו.

שתפו אותי בחששותיכם או בדעתכם בנושא, ואם הצלחתם בשינוי, אשמח מאוד שתחלקו זאת עם כולנו….

הוסף/הוסיפי תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  1. תמר הגיב ב-

    אכן זו הגישה שאני מאמינה בה וכך נהגתי עם שלושת ילדי עד שהגיע הרביעי והפך את הקערה על פיה. מכיתה א הבהרתי לו שהאחריות לשיעורי הבית מוטלת עליו…. היום הוא בכיתה ד סרבן שיעורי בית קיצוני . למרות שאני חושבת שזו אחריותו אני מוצאת את עצמי חסרת אונים מול הסרבנות שלו, ולא שניסיתי במהלך השנים להתמודד עם הקושי ודאגתי מפני ההרגל הלקוי או חוסר ההרגל של הכנת שיעורים… היום הגעתי למצב שאנחנו ההורים מקבלים 'נזיפות' על אי הכנת שיעורים ומנסים
    להתמודד מול סרבנותו ולעיתים הבית בהחלט דומה לשדה קרב ונראה שהאחריות עברה אלינו ההורים. חבל שבית הספר לא מאמץ טיפ זה!

    הגב
  2. יעל נועם הגיב ב-

    דברי אמת שאני מלמדת כל הזמן את ההורים שאני מדריכה.
    רק תיקון אחד – להתחיל – מהתחלה – לא לעשות עבור הילדים דברים שהם יכולים לעשות בעצמם.
    כשצריך – ללמד אותם לעשות בעצמם.
    אם ניתן לילדים אחריות – הם ילמדו להיות אחראים.
    נהנית מהטיפים שלכם
    תודה וכל טוב
    יעל

    הגב
  3. שרית הגיב ב-

    שלום,
    הפיכה לפסיביים בתחום הכנת שיעורי הבית של הילדים, והעברת האחריות אליהם הםהמפתח לא רק להפסקת העימותים סביב עניין השיעורים, אלא גם כהכנה לחיים, ולכן הטיפ שלכם חשוב ביותר.
    הילד שלי בכיתה ג', וניסיתי ליישם את הטיפ הזה כבר מכיתה א'. אבל ללא הצלחה. כנראה שאני עושה משהו לא נכון.
    העברת האחריות נעשית לאחר שיחה, שבה אנחנו מבהירים לו שהתפקיד שלו כרגע הוא ללמוד, בדיוק כמו שהתפקיד שלנו הוא לעבוד ולפרנס את המשפחה, לדאוג לאוכל, לבגדים נקיים וכיו"ב. אנחנו מבהירים לו שהלימודים שלו בבית הספר הם באחריותו, ורק הוא יכול לבצע אותם (כמו שהוא לא הולך לעבודה במקומינו, אנחנו לא יכולים ללכת לבית ספר במקומו). הוא מבין, אבל לא מיישם. לולא היו מחייבים אותו בצהרון בי"ס להכין שיעורי בית, הוא בכלל לא היה מכין. ועדין, אני פעמים רבות רואה שהוא לא מכין את כל השיעורים. כשאנחנו מתעניינים, מתברר בהמשך שהוא שיקר (שזה נורא אפילו יותר).
    לכן, שאלתי – איך בדיוק מעבירים לו את האחריות? איך בדיוקמניעים אותו לפעול כתלמיד עצמאי ואחראי? ובעיקר, מה יכולות להיות התוצאות של אי הכנת שיעורי הבית? איך בעצם עוזרים בפועל לילד "להשאב למקום האקטיבי"? לדעתי זה לא יקרה מעצמו, כל עוד עצם הלימוד וההצלחה בלימודים אנם חשובים בעיניו. (הוא אוהב מאוד לקבל הערכות גבוהות, אבל לא מושפע במידה רבה מהערכות נמוכות).

    המון תודות על הטיפים

    הגב
  4. שרית הגיב ב-

    הילד שלי בכיתה ג', וניסיתי ליישם את הטיפ הזה כבר כשהיה בכיתה א'. אבל ללא הצלחה. העברת האחריות נעשית לאחר שיחה, שבה אנחנו מבהירים לו שהתפקיד שלו הוא ללמוד, בדיוק כמו שהתפקיד שלנו הוא לפרנס, לדאוג לאוכל, לבגדים נקיים וכיו"ב. אנחנו מבהירים לו שהלימודים שלו בבי"ס הם באחריותו, ורק הוא יכול לבצע אותם (כמו שהוא לא הולך לעבודה במקומינו, אנחנו לא יכולים ללכת לבי"ס במקומו). הוא מבין, אבל לא מיישם. לולא היו מחייבים אותו בצהרון בי"ס להכין שיעורי בית, הוא בכלל לא היה מכין. ועדין, אני פעמים רבות רואה שהוא לא מכין את כל השיעורים. כשאנחנו מתעניינים, מתברר בהמשך שהוא שיקר (שזה נורא אפילו יותר).
    איך עושים את זה בפועל? דעתי זה לא יקרה מעצמו, כל עוד עצם הלימוד וההצלחה בלימודים אנם חשובים בעיניו. (הוא אוהב מאוד לקבל הערכות גבוהות, אבל לא מושפע במידה רבה מהערכות נמוכות). איך בדיוק מעבירים לו את האחריות? איך מניעים אותו לפעול כתלמיד עצמאי ואחראי? איך בפועל עוזרים לו "להשאב למקום האקטיבי"? מה יכולות להיות התוצאות של אי הכנת שיעורי הבית?

    הגב