מערת המשאבים במדבר

(לאחר הכנסה להרפיה)

…וכעת דמייני את עצמך יושבת על סלע במרומי גבעת חמר המשקיפה על מישור מדברי.

את הגעת לכאן בדרך המתאימה רק לך… אולי בהליכה… אולי בכדור פורח… או ברכיבה על אופני שטח… או סוס… או כל דרך אחרת…

השעה, שעת בוקר מוקדמת באחד מימי האביב החמימים…

ביושבך במקום מיוחד זה את חשה את המדבר מתעורר ליום חדש…

ממקום זה את יכולה לצפות למרחבים האין סופיים של המישור המדברי… מישור זה נגלה אליך בתערובת של צורות וצבעים…. צורות של גבעות חול וחמר הנראות כפרי יצירה של אומן… אפילו פסל… צורות עגולות יותר… חדות… שטוחות….

הצבעים,  שלל צבעי הטבע המדברי… צהוב… בז'… כתום… ירוק… מעשירים את הנוף ומעניקים לו חיים.

בשמיים, את מבחינה איך העננים הלבנים, בצורות שונות ומשתנות… חולפים ומפנים מקום לעננים חדשים…

בריזה חרישית מנשבת ומאפשרת לגבעות החול לשנות את צורתן… תנועת החול גורמת לך התרגשות מיוחדת….

את שומעת את צלילי הבוקר המדברי המגיעים מרחוק ומתגברים ככל שהבוקר עולה… שריקת הרוח העדינה… שקשוק כנפי ציפורי המדבר… ורשרוש עדין של ענפי העצים הבודדים שטרם יבשו… כל הקולות האלה נשמעים כתזמורת המכוונת את כליה לקראת קונצרט הטבע ההרמוני והענוג…

שעות הצהריים מתקרבות… את חשה את חמימות קרני השמש המלטפות אותך ומשרות עליך תחושה של חופש ושלווה.

מתוך חופש זה את מתרוממת בקלילות… מסתכלת על הסלע שהכיל וחיבק אותך ואת רואה שצורתו ככיסא מלך, עם מושב רחב ומשענת גבוהה.

את נוגעת בסלע ומלטפת את כפליו…. את מודה לו על הזמן שאפשר לך לשבת עליו… ותחושה פנימית של אנרגיה מציפה אותך…

משהו בך מתעורר ומוביל אותך לרדת מהגבעה בדרכך אל המישור…

בהגיעך לרגלי הגבעה את מבחינה בשביל עשבים… צמיחתם  שם רומזת על קרבה למקור מים.  העשבים צבועים בגווני ירוק שונים, מדיפים ריח של רעננות והתחדשות.

כשאת מתקרבת לקטוף עשב בעל עלים מיוחדים בצורתם  את מגלה נמלים וחרקים זעירים אחרים הנעים ללא הפסקה… הם עסוקים כנראה במלאכת בניית המחילות שלהם. את קוטפת מספר עלים… מרגישה את  המרקם הקטיפתי שלהם… וריחם המתקתק מעורר בך צורך ללטף ולמולל אותם בין אצבעותיך…

את פוסעת בעקבות הערוץ שעוקף את בסיס הגבעה עליה ישבת…  ואת יורדת איתו עוד ועוד… ולפתע נגלה לעינייך נווה מדבר…

הנווה מוקף מעצי תמר גבוהים… בעלי ענפים רבים ירוקים ורחבים היוצרים שטח צל רחב… אשכולות התמרים הצהובים גדושים ובשלים… מחכים לגדיד… חלק כבר נשרו… את טועמת אחד… הטעם המתוק והרכות שלו מזכירים לך מקום בטוח ואוהב…

צליל רענן מוביל אותך לפלס את דרכך בין עצי התמר ולגלות מעיין מים הנובע מתוך האדמה…

המים זכים וקרירים למגע ונביעתם מלווה בצלילי פכפוך נעימים.

את שוטפת את ידייך… מרעננת את פנייך… ולוגמת לגימות עמוקות של מים זכים…

משהו מושך את תשומת ליבך… את אפילו לא יודעת מה… עם זאת, את פונה לשביל צר, שנפתח בסמוך למקום הנביעה…

השביל חולי… מדי פעם את מבחינה באבנים קטנות מחמר… בצבעי כתום, וחום או צבעים אחרים… את שומעת את צעדיך… הרשרוש הנעים מתחת לסוליות הנעליים מלווה אותך ומסמן את קצב הליכתך.

השביל מוביל אותך לקצה נווה המדבר… שם הברושים צפופים וגבוהים יותר…. את מפלסת דרך בין הענפים הירוקים…

גבעה סלעית מתגלה לך, ופתח כניסה מולך…

את נותנת לסקרנותך להוביל אותך…   את נכנסת לתוך מערה.

את שמה לב לפתחים שנותנים לאור השמש לחדור ולהאיר פינות שונות בתוך המערה…

מתחת לפתחי האור ובפינות המוארות את מבחינה בקערות אבן מכוסות בבדי משי רכים וצבעוניים….

אלה קערות שמכילות משאבים….  בכל קערה משאב אחר… אפשרי לעצמך להסתכל ולגעת בכל קערה שתחפצי… לבחון ולחוש את צורתה… גודלה… צבעיה… להסיט את בד המשי ולהסתכל בתוכנה, לנשום אותה, להריח אותה,… מתוך אמונה שיש קערה או מספר קערות שמתאימות לך ומחכות לך במיוחד…

את מופתעת לגלות מגוון גדול של קערות… קערה של בטחון עצמי… קערה של אהבה עצמית… קערה של יצירתיות… של חכמה… של אינטואיציה… ועוד, ועוד.

אני אשתוק למשך 2 דקות. בזמן הזה אפשרי לעצמך לשוטט במערה ולבחור קערות עם המשאבים שאותם את רוצה לחזק או להוסיף לעצמך…

אספי אותם בתוך שק או ארגז שתמצאי בכניסה או אפילו בין ידייך וקחי אותם איתך…

קולי יישמע שוב בעוד 2 דקות…  (להמתין שתי דקות)

וכעת, לאחר שאספת את המשאבים את מביטה מסביבך במערה ויודעת שתחזרי אליה כאשר תרגישי צורך…

את יוצאת החוצה כאשר את נושאת את הקערה או קערות שבחרת… ואת מתחילה לחזור חזרה…

השמש מתחילה לרדת ממרומי השמיים… היא עוטפת אותך בחמימות של אביב,… את חוזרת ועוברת דרך המעיין הנובע,.. לוגמת עוד מים… ממשיכה לצאת מנווה המדבר… דרך שביל העשבים עד הגבעה עליה ישבת…

את מטפסת עד הסלע… נפרדת ממנו… בידיעה שמהיום והלאה תוכלי לחזור למערה בכל זמן שתרצי…ובידיעה שהיא שייכת לך… ומתוכה תוכלי לאסוף את המשאבים שתרצי לאמץ, לחזק,  או לחדש…

עוד מעט יגיע הרגע לחזור לכאן… לעכשיו… האורות ידלקו האורות והמוזיקה תפסק… אני מזמינה אותך להתחיל למתוח ולהזיז את כפות הידיים, כפות הרגליים…

לקחת נשימה עמוקה… ובזמן המתאים לך לפקוח את העיניים, להסתובב על הצד ולהתיישב….

 

 

 

דברו איתנו