מערת הלבבות

מערת הלבבות

מאת: דינה סקובץ' / בר אילן

מטרת ההדמייה: חיזוק משאבים

אני מזמינה אותך לעצום עיניים ולמצוא תנוחה מתאימה… שתעזור לך להירגע… את יכולה להרגיש את נשימותיך… ובכל נשימה….את שואפת פנימה רגיעה ונושפת החוצה את שאריות המתח או הלחץ המיותרים לך… והרגיעה הולכת ומעמיקה… ברקע את יכולה לשמוע מוסיקה חרישית… אפשרי לכל צליל להרגיע אותך… לקחת אותך לשקט ועמוק יותר… אפשרי למוסיקה לחלחל בתוכך… והרגיעה הולכת ומעמיקה יותר ויותר… וכשהעיניים עצומות… את צופה במחשבות שחולפות בראשך… אפשרי להן לרחף ולחלוף כמו העננים בשמים הנישאים ברוח…

וכשאת רגועה ושלווה… את יכולה להתחיל לדמיין את עצמך פוסעת ביום אביבי נאה בשביל…  השביל כבוש ואת יודעת שרבים כבר עברו בו… פרפרים וחרקים בצבעים שונים מרחפים ומזמזמים בחלל האוויר… חלקם הגדול מתקבץ סביב פרחים גדולים הפורחים משני צידי השביל בשלל גוני הקשת… את יכולה לחוש בריחם המתקתק של הפרחים והצוף המתוק הנוטף מהם… את ממשיכה לנוע בשביל מלווה בתחושה חגיגית של התחדשות המזמינה הפתעות…

אט אט את מתקרבת לקצה השביל הכבוש וכבר יכולה להבחין בחורשת עצים עבותה…  שיחים רבים משתרגים בין העצים… חלקם מטפסים על גזעי העצים… וחלקם פולש ומכסה את השביל… את פוסעת בצעדים זהירים ונתקלת בענפים צעירים ורעננים המפריעים לך בדרכך… וכשאת מסיטה אותם בידייך את יכולה לחוש במוהל העסיסי הניגר מהענפים שנשברו… ריח עז ומשכר חודר לנחיריך… ואט אט משתלטת עלייך לאות… את מתיישבת מתחת לאחד העצים… קרני השמש חודרות בין ענפי העץ… והן מפזזות במחול במשחקי אורות וצללים לצלילי הרוח השורקת בינות הענפים… תחושת הרגיעה גוברת… מחשבותיך מתערפלות ונישאות על כנפי הדמיון…

בדמיונך את עומדת בפתח האפלולי של מערה וחוככת בדעתך אם להיכנס פנימה… ריח נעים מגרה את נחיריך ורומז לך להיכנס… את נכנסת לתוך אולם גדול מואר באור נרות…  וריח הקטורת ממלא את חלל האוויר… בכניסה מצד ימין את מבחינה בכוננית עץ עליה מונח ספר… הספר  מרופט וכרוך בכריכת עור עליה נכתב באותיות זהב "ספר האורחים"… את ממשיכה לסקור את האולם ורואה משמאלך דלת עליה כתוב עולם הקבלה…

את רואה שדלת עולם הקבלה נפתחת ואל האולם נכנסת אישה נאה בעלת תווי פנים עדינים… את מתבוננת באישה ומתרשמת מעיניה… עיני תכלת המקרינות טוב לב… ואת מתפעלת מהופעתה הזקופה והבוטחת… שלווה ורוגע אופפים אותך… ואת נענית לבקשתה להילוות אליה אל חדר עולם הקבלה… החדר מואר באור בהיר ורך… את מבחינה בשולחן לבן ומאורך עליו מפוזרות קופסאות צבעוניות קטנות בצורת לב… לכל קופסה מוצמד במרכזה מפתח קטן המותאם בדיוק לה…  ובצידה האחורי של כל קופסה טבעת קטנה המאפשרת להשחילה על חוט…

על השולחן מונחים כלי כתיבה צבעוניים ופנקס שאפשר לתלוש ממנו דפים… במרכז השולחן תיבה לבנה אטומה…  חריץ דק בדופן העליונה של התיבה מאפשר לשלשל לתוכה פתקים… האישה שלצידך מציעה לך בקולה הערב והמרגיע לכתוב בפנקס משפט המבטא מעמסה נפשית או קושי בו נתקלת… היא מבקשת ממך להתבונן במשפט שכתבת בפנקס… לתלוש את הדף ולשלשלו לתיבה הלבנה… את משוכנעת ברצונה הכן של האישה לעזור לך… ואת משלשלת בשמחה ובתחושה של הקלה… את הפתק לתיבה…

את ממשיכה לשמוע את האישה… היא מסבירה לך בקול מלא בטחון כי בכל אחת מקופסאות הלב נמצא כלי מיוחד שיוכל לעזור לך… להקל עלייך… שיאפשר לך להתבונן באופן שונה… לחשוב אחרת  ולגלות לך דרכים חדשות בהתמודדותך… זה יכול להיות ראי… פנס… סרגל… מדחום… מצפן… מחוגה… סולם… חבל… משקפת… מחשבון… תשבצים ריקים או כל חפץ אחר…

עכשיו היא מציעה לך לפתוח במפתח המצורף את קופסאות הלב… לבחון בתשומת לב את הכלי שנמצא בכל אחת מהן… ולשים בצד רק את אותן הקופסאות שהכלים שבהן מתאימים למשפט שכתבת…

האישה מחייכת אלייך ובמבטה המלטף היא מעודדת אותך לפתוח עוד ועוד קופסאות… ואת נענית לה בחפץ לב ובשמחה… לפניך כבר מונחות מספר קופסאות בצבעים שונים שבחרת… האישה נותנת לך חוט צבעוני כדי שתשחילי את קופסאות הלב… את נועלת את הקופסאות שבחרת במפתחות המצורפים… ואת משחילה את הקופסאות… כולך התפעלות כשאת מגלה איזו מחרוזת נאה שזרת… את יכולה לענוד אותה לצווארך בידיעה ברורה שהמחרוזת תלווה אותך בכל אשר תלכי… את מאמצת את המחרוזת לליבך…  ומודה במילים חמות לאישה הטובה…

האישה הטובה מלווה אותך לתוך האולם… והיא מצביעה על ספר האורחים ומציעה לך לכתוב מספר מילים בספר… על פי מראהו של הספר את מבינה כי אנשים רבים היו במקום נפלא זה וחתמו בדברי תודה… את נושמת עמוק… ואת מרגישה שאנרגיה חיונית זורמת בגופך… את כותבת במהירות… מחשבותיך בהירות… וחיוך רחב נמסך על פנייך… בתחושה של התרוממות רוח והקלה את פונה לפתח המערה… בידיעה שתמיד תוכלי לשוב למקום קסום זה… את מודה בדברי תודה ובמילים חמות לאישה הטובה… נפרדת ממנה בלחיצת יד המעניקה לך תחושה של בטחון ושלווה…

את יוצאת אל השביל המוכר לך… את מרימה את ראשך ומבחינה בציפור המעופפת מעליך… היא מובילה אחריה להקת ציפורים המשיבות לה בקולות שונים… הקולות משתלבים בהרמוניה מיוחדת למעין סימפוניה נפלאה… את מתמלאת בתחושה של רוגע ובטחון עמוק בידיעה שכמו שלהקת הציפורים הנודדת יודעת את נתיבותיה… גם את תוכלי לנווט את דרכך אל מחוז חפצך… את ממשיכה ללכת בין השיחים עד הגיעך אל השביל הכבוש… את יודעת שאת בדרך הנכונה… ובקרוב תוכלי לחזור למקומך הטבעי מצוידת בכלי העזר והתובנות החדשות שרכשת לעצמך…

כעת את יכולה לשים לב למוסיקה ההולכת ונחלשת… את מתחילה לחזור לאט ובהדרגה אל החדר הזה… למודעות רגילה… את יכולה לקחת נשימה עמוקה… ולשחרר את חלקי הגוף השונים… שחררי והניעי את כפות הרגליים והידיים… הצוואר והשכמות… ופקחי את העיניים…

דברו איתנו