חשיבות ההרפיה בעת הלידה

נכתב על ידי:

בינואר 2006 ביקר בארץ הגניקולוג ד"ר מישל אודנט. הוא קיים כנס מרגש בשפיים. בכנס דיבר אודנט על מספר גורמים המעכבים או מקדמים את הלידה. המפגש עימו נטע בי פעם נוספת את המוטיבציה להוסיף וללמד יולדות, מיילדות דולות ואת כל האחרים התומכים ביולדת, את רזי ההרפיה.

אישה בהריון - תקריב על הבטן - אילוסטרציה

הרפיה כמעודדת ייצור של "קוקטייל הורמונים" המקדם לידה ומפחית כאב, או למה כדאי לך להיות רפויה במהלך הלידה

בתהליך הלידה לוקחים חלק חשוב מספר הורמונים. ביכולתם לעכב או לקדם את הלידה. ד"ר מישל אודנט (גניקולוג צרפתי המקדם לידות טבעיות ולידות מים) מתאר באופן ציורי את השפעת ההורמונים על תהליך הלידה. הוא מדגיש את חשיבותם של שלושה הורמונים המעורבים בפעילות המינית הכוללת קיום יחסי מין, הנקה ולידה. את ההורמונים הללו הוא מכנה "קוקטייל האהבה ההורמונלי".
בואו נכיר את שלושת ההורמונים האלה ונראה ביחד איך אפשר לרתום אותם לקידום תהליך הלידה.

1. האוקסיטוצין – "הורמון האהבה". הורמון חשוב המעורב בכל פעילות מינית החל מהחיזור, דרך קיום יחסי מין, לידה והנקה. הורמון זה מצוי גם בגברים. מעניין לציין כי גם בילוי רומנטי או ארוחה טובה יכולים להעלות הורמון זה.
פעילות ההורמון מרככת את צוואר הרחם ומעודדת יצירת צירים יעילים. מיד לאחר הלידה רמתו של הורמון האוקסיטוצין היא הגבוהה ביותר והיא שמאפשרת את פליטת השיליה באופן הטוב ביותר. בכל הנקה משתחרר הורמון זה ומעודד את האישה להתאהב ולהיקשר לתינוקה באופן טבעי.
בעת הלידה ההורמון משתחרר דווקא בשהות שבין הצירים. הרפיה בין ציר לציר תעודד את ייצור ההורמון החיוני הזה.
2. הפרולקטין –"הורמון האימהות". הורמון המבסס את תהליך ההנקה וקשור גם לתפקודי אימהות אחרים כגון "בניית הקן" וגם התוקפנות המאפיינת אימהות המגנות על צאצאיהם. הפרולקטין מפחית מהחשק המיני, מה שמעקב התעברות נוספת ומפנה את אהבתה ודאגתה של האישה לטיפול בילוד. לקראת סוף ההיריון ובמהלך הלידה תורם הפרולקטין לתהליך הבשלת ריאותיו של העובר. קיים שיווי משקל הורמונלי בין האוקסיטוצין לבין הפרולקטין. ככל שרמת הפרולקטין גבוהה יותר כך האישה פחות מינית ויותר אימהית, וככל שרמתו יורדת היא יותר מינית. הפרולקטין עוזר לאישה להתמודד עם המתח הכרוך בתהליך הלידה.
3. האנדורפינים – משכך הכאבים הטבעי של הגוף. הורמון זה דומה בדרך פעולתו למורפיום. הוא גורם לתחושה של אופוריה ואף לשינוי תודעתי. הוא גורם להנאה ולהפגה של הכאב. ככל שרמת האנדורפין גבוהה יותר בעת הלידה, כך תחוש האישה פחות כאב. מעניין לצייר שלקראת סוף הלידה מייצר גם גופו הזעיר של הילוד אנדורפינים. וכך, בדקות הראשונות שלאחר הלידה הן האם הטריה והן היילוד נהנים מתחושת הנאה והתרגשות המעודדת אותן להיקשר זה לזה מתוך חוויה של נעימה.
אנדורפין מופק בכל קיום של יחסי מין וגורם לתחושת עונג והרפיה. גם בהנקה משתחרר הורמון זה ומגיע לשיאו כעשרים דקות לאחר שהחלה ההנקה. התינוק מקבל דרך חלב האם את ההורמון הנפלא הזה ולכן נראה לעיתים לאחר הנקה הממושכת כאילו הוא "שיכור מהנאה".
האנדורפינים מסייעים לאישה לייצר את הפרולקטין ובכך מקלים את תהליך ייצור החלב ותחילת ההנקה.
הסינרגיה שבין שלושת ההורמונים המרכיבים את "קוקטייל האהבה" מקלה על הלידה ומקדמת אותה. ככל שרמתם גבוהה יותר, הלידה קלה יותר.
בהקשר של הורמונים כדאי להכיר גם את הורמון האדרנלין. הורמון זה מופרש העת סכנה, לחץ או מתח. מטרתו להכין את הגוף למנוסה או לקרב. בעת שהוא מופרש הגוף דוחה כל פעילות אחרת על מנת להינצל מהמצב המאיים. אם לדוגמא, איילה בטבע החלה להמליט, אך לפתע קולטת טורף הרוצה לנצל את מצבה הפגיע, היא תפריש אדרנלין שיעצור את תהליך הלידה ויאפשר לה לנוס או להילחם. עם חלוף הסכנה היא תחזור שוב לתהליך ההמלטה. כך בנוי המנגנון ההישרדותי של כל החיות, ובני אדם מגיבים לסכנה ממשית או מדומה על ידי הפרשת אדרנלין. לכן, אם האישה נלחצת, מפוחדת או טרודה במהלך הלידה, גופה יפריש אדרנלין.
האדרנלין מעקב לידה! חשוב להבין זאת ולהגן על היולדת מפני מתח, סטרס, או תחושת סכנה אחרת. לידה יכולה להתקדם רק כשרמות האדרנלין נמוכות מאוד. אגב, גם פעילות גופנית מאומצת מייצרת אדרנלין. רצוי שהאישה תהיה רפויה בעת הלידה ותתכנס פנימה, לתוך עולמה הפנימי. רמה נמוכה של אדרנלין מעודדת באופן טבעי מנוחה וחוסר תנועה. מישל אודנט מפריח מיתוס לפיו צעידה או עליה המדרגות בכוחה לקדם את הלידה.
נשים רבות פונות אלי ושואלות אותי האם אני ממליצה להן ללדת בבית. (זאת משום שילדתי ארבעה מתוך חמשת ילדי בבית). תשובתי מאוד ברורה בנושא: אישה צריכה ללדת במקום שבו תרגיש הכי מוגנת ובטוחה. מי שחשה מוגנת במעטפת הרפואית שמקנה בית החולים וחרדה מלידה בבית, עדיף שתלד בבית חולים, ולהפך, אישה שסביבת בית החולים מעוררת בה חרדה ותחושת חוסר שליטה, רצוי שתלד בבית.
בסוף הלידה, בצירי הלחץ האחרונים, עולה באופן טבעי ועם זאת דרמטית רמת האדרנלין בגוף האישה, על מנת לאפשר לאישה את הכוח לפלוט את העובר החוצה. ברגעים אלה האישה חווה חיות רבה, פרץ של אנרגיה ולעתים לרצה לאחוז בדבר מה או במלווה אותה. האדרנלין הרב יכול לעורר גם תחושת צמא. באופן דומה, ברגעים אלה מפריש גם העובר כמויות גדולות של אדרנלין המאפשרות לו להשלים את מהלך הלידה, התחיל לנשום, להיות ערני (לעתים גם כמה שעות לאחר הלידה. מה שלא יחזור על עצמו שוב בחודשיים הבאים), להתחיל ולהכיר את סביבתו החדשה, להביט באמו בעיניים פקוחות לרווחה, להתחיל להיקשר אליה ולינוק.

בשלב הלטנטי של הלידה מומלץ לאישה להיעזר בכלים של הרפיה כדי לעודד ייצור מוגבר של "קוקטייל האהבה ההורמונלי".

– ההרפיה תוריד את רמת המתח ועמה את האדרנלין – מעכב הלידה.
– ההרפיה תעודד ייצור והפרשת אוקסיטוצין שירכך את צוואר הרחם ויביא לצירים יעילים שיקדמו את הלידה.
– ההרפיה תעודד ייצור והפרשה של פרולקטין שישרה ביולדת תחושת עונג ויסייע לה להתמודד עם הסטרס של הלידה.
– ההרפיה תעודד ייצור והפרשה של אנדורפינים שישכחו את כאבי הלידה.

אומנם אנו חיים בעידן מודרני, השכל האינטלקטואלי שלנו רגיל להתמודד עם אתגרים מורכבים, אך עלינו לזכור כי הלידה אינה מצריכה כוח אינטלקטואלי. הלידה מצריכה חיבור דווקא לכוחות הטבע הפרימיטיביים. למוח הקדום אשר יודע איך לקדם את הלידה באופן מדויק, מורכב ומתואם ביותר. הרפיה בכוחה לאפשר למוח לנוח ולסמוך על חכמת הגוף. לכן על האישה להיות בתוך עצמה. מנותקת מהשפעות חיצוניות המעוררות את החשיבה. אם תחוש כי מבקרים אותה, צופים בה, שופטים אותה על התנהלותה או על מראה היא תתנתק מעולמה הפנימי ותתחבר למוח החושב, המבקר. חשוב שאישה בלידה תוכל להתנתק מהסביבה, לחוש כי מקבלים אותה כפי שהיא. תדע כי מותר לה לצעוק, לבכות, ליילל, לשנות תנוחה, לנוע בכל אופן שגופה מורא לה ולחוש מוגנת לגמרי.

מומלץ לה לעצום את עיניה ולהתנתק ממה שסובב אותה. כדאי לעמעם אורות בסביבתה, לשים ברקע מוזיקה מרגיעה, להדליק נרות, להיעזר בשמנים אתריים ובכל אמצעי אחר שיעזור לאישה להתנתק מהמוח החושב, להיכנס להרפיה ולהתחבר לאינסטינקטים הטבעיים ולחכמת גופה.
הסובבים את היולדת יכולים לסייע לה אם יגנו אליה מפני גירויים. יניחו לה לנפשה ולא יטרידו אותה בשאלות מיותרות. (כולל בדיקות מיותרות, תיעוד מסיבי של התהליך וכדומה). אם אנשי צוות רפואי או מלווים של היולדת יהיו לחוצים בסביבתה, הדבר יפגע בשלוותה.

בלידות אותם ליוויתי חוויתי שוב ושוב כי כאשר השתמשתי בהרפיה, נרגעו גם שאר המלווים של היולדת. ההרפיה קידמה רבות את הלידה והביאה לחוויית לידה שיש בה הרבה שלווה, ביטחון ותחושת מוגנות. מה שגרר כמובן הפרשת הורמונים המקדמים את הלידה, פחות כאב ויותר תחושה של אמון בגוף.

אז איך אפשר ליהנות מיתרונות ההרפיה בלידה?

– הרפיה עצמית: יש נשים המתרגלות הרפיה ויודעות כיצד להרפות את עצמן. הן יכולות לעשות זאת גם במהלך הלידה. אישה שאינה יודעת איך לעשות זאת יכולה להתחיל ולתרגל שיטות של הרפיה מתחילת השליש האחרון של ההיריון ולהגיע מוכנה ללידה.
– הרפיה של בן הזוג (או מלווה אחר/ת): ניתן להוריד הרפיות מקישור זה ולהקריא את ההרפיה ליולדת בטון רגוע ואטי במהלך הלידה
– ליווי של איש מקצוע: תומכות לידה רבות וגם מיילדות לומדות כיצד לשלב הרפיה במהלך הלידה. כדאי מבעוד מועד לבדוק האם מי שמלווה את הלידה בקיא בהרפיות ויכול להתאים הרפיה ללידה. (במהלך חמש עשרה השנים האחרונות הכשרתי מיילדות רבות ודולות בשיטות של הרפיה אשר ייחודיות לקידום הלידה).

הרפיה מתאימה ביותר בתחילת הלידה. בשלב בו יש מספר דקות בין ציר לציר. באופן טבעי, במהלך ציר האישה יוצאת מההרפיה, אך בין ציר לציר יכולה ליהנות מכך מאוד. אם התקדמות הלידה יש לשנות את אופי ההרפיה.

ברצוני לתאר בפניכם לידה אותה ליוויתי באמצעות הרפיה ודמיון מודרך

האישה אותה ליוויתי פנתה אלי כשהייתה בשבוע 26 להריונה הרביעי. היא ביקשה לחוות לידה אחרת. שקטה יותר, קצרה יותר ופחות כואבת. חשוב היה לה שלא יהיו לה קרעים או חיתוכי חייץ (אפיזיוטומי) כפי שארע לה בשלוש הלידות הקודמות.
ליוויתי אותה במהלך ההריון כדי להבין מהן ציפיותיה, לעבד את הלידות הטראומטיות הקודמות ולהכינה ללידה אחרת בה היא תסמוך על גופה ותיתן לו להוביל אותה באופן מופלא. הכרתי לה דימויים שונים בהם אני נוהגת ללוות יולדות והיא בחרה מתוכם את הדימויים אליהם התחברה ביותר.
הלידה החלה בשעת לילה מאוחרת, בבית חולים שבו העברתי בעבר קורס של דמיון מודרך בלידה לכל צוות המיילדות. מהיכרותן איתי הן אפשרו לי לשהות עם היולדת בחדר הלידה מבלי להיכנס אליו במהלך השלב הלטנטי. הן חיכו שאני אקרא למיילדת כאשר הדבר יידרש ואכן כך עשיתי כשהחלה הלידה הפעילה.
בחדר הלידה עמעמנו את האורות ושמנו ברקע מוזיקה שקטה. גם בן זוגה של היולדת נהנה מהאווירה הרגועה ומבועת השקט שנוצרה שם. היולדת שהתה בו, רוב הזמן כשהיא בעיניים עצומות, מקשיבה להרפיה ולדימויים מקדמי הלידה. היו רגעים ארוכים שבהם נראתה היולדת כמנותקת ממה שסביבה. עטופה באור עמום, בתוך עולמה הפנימי. בצירים היא נאנחה, שינתה תנוחה ולעיתים אף הזדקפה. בין ציר לציר היא שקעה בהרפיה. היו צירים שבהם בן זוגה תמך בה, אך פעמים רבות חלף הציר מבלי שבן הזוג יחוש בכך. כשלוש שעות קסומות העברנו כך. בחדר הלידה, בפרטיות מוגנת, בשעות הקטנות והשקטות של הלילה כשגופה מקדם את הלידה באופן טבעי ומופלא. הלידה התקדמה, המרווחים שבין הצירים הלכו וקטנו, היא נראתה שלווה מאוד, בתוך עולמה, מחוברת מאוד לקצב הצירים. בדמיון מודרך כיוונתי אותה לדמיין איך צוואר הרחם שלה מתרכך, מתקצר, הרחם נפתח ומאפשר לתינוקה להתקדם דרך תעלת הלידה ברוך ובעקביות למפגש המרגש איתה. היא דמיינה זרם של הורמונים מקדמי לידה ומשככי כאבים.
לפנות בוקר בקשה היולדת לצאת לטייל מעט בחוץ. הצירים כבר היו תכופים יותר. צעדנו בנחת, כשבצירים היא נתלית על בן זוגה ואחר כך ממשיכה בצעידה איטית. כשחזרנו מהטיול בקשנו ממיילדת שתבדוק אותה. היא כבר הייתה כמעט בפתיחה מלאה.
עבור היולדת הייתה זו הפתעה נעימה. בלידות קודמות שלב זה ארך שעות רבות. וכעת היא חשה שכאילו מתוך חלום, הלידה מתקדמת בנועם ובשלוה.
בשלב זה הזמנו את אחת המיילדות ששמחה על הזכות ללוות לידה מיוחדת זו. המיילדת כיבדה את בקשתה של היולדת להמתין לצירי הלחץ, למרות שכבר הייתה בפתיחה מלאה. גם בשלב זה (שלב המנוחה) נעזרנו בהרפיה וכיבדנו את הקצב של היולדת. באופן דרמטי היא התעוררה פתאום מההרפיה ובמספר צירים חזקים ויעילים ילדה תינוק גדול למדי ששקל 4.450 ק"ג. למרות גודלו של היילוד, לא היו או נעשו בה חתכים. זאת הן הודות לקוקטייל ההורמונים האופטימלי שזרם בעורקיה והן לקומפרסים שעשתה לה המיילדת.
הרפיה ודמיון מודרך הם כלים פשוטים ליישום. מועילים מאוד בלידה וטבעיים לגמרי. לרעיונות לדימויים בלידה ניתן ללחוץ על קישור זה .
המעוניינים בפרטים נוספים יכולים להוריד הרפיה להכנה ללידה וללידה עצמה מהאתר ולמצוא בו רשימה של מנחים מוסמכים בגישת רטר. רשימה זו כוללת, בין השאר, שיטות הרפיה ודמיון מודרך.