הטיפול בווגיניסמוס

נכתב על ידי:

אצל נשים הסובלות מווגיניסמוס הפחד גורם להתכווצות הנרתיק ומונע קיום יחסי מין. הווגיניסמוס הוא תופעה של כיווץ בלתי רצוני של שרירי הנרתיק, באופן שאינו מאפשר חדירה בעת קיום יחסי מין. ניתן לראות בתופעה עווית בלתי רצונית של השריר. הדבר דומה לצוואר שנתפס: בדרך כלל תנועת הצוואר חופשית ומשוחררת, ואנו מסוגלים להטות את הראש לכל כיוון. לעתים, כשנתפס הצוואר, פעולה בסיסית ופשוטה זו מכאיבה מאוד, ואז קשה לסובב את הראש לאחד הכיוונים. מה עושים? נחים, מחכים מספר ימים, מחממים את המקום, ואז השריר שנתפס פשוט משתחרר והכול שב למקומו בשלום.
ללא פנים

הגודל אינו קובע

הווגיניסמוס, לפיכך, הוא שריר שנתפס ואינו משתחרר. באופן טבעי, פתח הנרתיק של כל אישה בכל גיל קטן מאוד, כ- 2 מ"מ בקוטרו, כך שהוא בוודאי קטן מהיקף כל איבר מין זכרי, בכל גודל. משמעות הדבר, כי לעניין הווגיניסמוס הגודל בהחלט אינו קובע! כל איבר מין זכרי, בכול גודל שהוא, עבה לאין שיעור מן הפתח הטבעי של הנרתיק. כיצד בכל זאת מתאפשרת חדירה באופן טבעי? פשוט, זהו שריר גמיש להפליא. כל גודל של איבר מין המגיע לפתח הנרתיק, תוך כדי דחיפה קלה וטבעית, מביא להתרחבות השריר הגמיש בדיוק בהיקף הנדרש כדי לאפשר את החדירה. עם תום החדירה וירידת הריגוש המיני, שב הנרתיק למימדיו הרגילים והפתח חוזר לגודלו הזעיר המקורי. כך לגבי יחסי מין וכך גם לאחר לידות – פתח הנרתיק המקורי, הטבעי, הוא קטנטן.
"תקועים" בגלל פחד
שריר גמיש ומשוחרר שונה משריר תפוס, תקוע, שאינו מגיב בתנועה הטבעית הנדרשת. השרירים הטבעתיים של נרתיק האישה שסובלת מווגיניסמוס "תקועים" בגלל פחד. בזמן פחד אנחנו מתכווצים. זוהי תגובה אוטומטית של הגוף. בשעת רוגע ושלווה, שרירינו משתחררים ונעשים רפויים. מטרת הטיפול בווגיניסמוס, אפוא, היא ללמד את שרירי הנרתיק להפסיק לפחד, על מנת שיחדלו להתכווץ בעווית, ויהיו נינוחים, ואז גם משוחררים ובעלי כושר גמישות טבעי.
1. וגיניסמוס זה לא סוף המיניות. נשים הסובלות מוגיניסמוס נהנות מצורות אחרות של פעילות מינית והן נענות מבחינה מינית, לעיתים קרובות עד נקודת האורגזמה, באמצעות גירוי ידני או אורלי. בהתייחסות לווגיניסמוס אצל המטופלת, יש לזכור כי סלידה ממין חודרני לא בהכרח מצביעה על בעיה מינית, אלא יכולה להיות ביטוי להעדפות המיניות שלה.
2. האיבחון רק אחרי בדיקת גניקולוג. ה- APA מגדיר וגיניסמוס כתופעה לא רצונית, החוזרת על עצמה, של כיווץ שרירי פתח הנרתיק, עד כדי חוסר יכולת לאפשר משגל. הדבר גורם למתח רגשי משמעותי ולקשיים בין בני הזוג. כפי שניתן לשים לב, אין בהגדרה הזו שום מאפיינים פיזיולוגיים. משמעות הדבר, שלמרות שהתופעה נראית כתופעה פיזיולוגית – עפ"י הגדרה זו אין לתופעה היבטים פיזיולוגיים. יש לזכור כי עד השנים האחרונות רוב הנשים שסבלו מתופעה זו היו מגיעות לגניקולוגים, שלא תמיד ידעו לאבחן את העניין והיו מנסים לטפל בבעיה באמצעים רפואיים. למעשה, עד היום יש נשים שמגיעות לגניקולוגים הבודקים אותם בדיקה גניקולוגית ידנית ואומרים להן "את רואה, אין לך שום בעיה, לכי הביתה, את יכולה לקיים יחסי מין". הם אינם מקשיבים לה ואינם מפנים אותה להמשך טיפול.
ולמרות זאת לפני שנותנים לאישה "כותרת" של וגיניסמית, יש לבצע בדיקה גניקולוגית מדוקדקת כדי לשלול הפרעה גופנית הגורמת לחסימת הפתח או לכאב בנסיונות החדירה.
3. קושי בהגדרת גבולות העצמי. קיימות הגדרות נוספות של וגיניזמוס. הן נחשבות פחות מקובלות. ישנם חוקרים האומרים, שוגיניסמוס מבטא גבול לא מילולי, קושי בהגדרת גבולות העצמי ושזו דרך סימבולית לכבוד עצמי. פמיניסטיות טוענות שוגיניסמוס הוא לא סימפטום שיש לטפל בו אלא שזו דרכה של אישה לטפל בבעיה, שזהו בעצם ביטוי של נשים שאינן רוצות להיחדר. מקובל לחשוב שוגיניסמוס שכיח בכ- 10% מאוכלוסיית הנשים, אולם ישנם מחקרים המדברים על שכיחות של עד 17%. קיים דיווח חסר, תת-דיווח, תת-אבחון ואפילו טענה שלנשים המדווחות או מתלוננות על בעיות בתפקוד המיני, יש 50% פחות סיכוי להיות מטופלות מאשר לגברים שמדווחים על בעיה בתפקוד המיני שלהם. במחקר שנעשה באירלנד, במרפאה לבעיות בתפקוד המיני, 42% מהפניות היו של נשים עם וגיניסמוס.
הסיבות הידועות לווגיניסמוס
– העדר חינוך מיני או חינוך מיני לקוי, רקע דתי או אורתודוכסי – איסורים ו"טבו" מבית ההורים הגורמים לאישה הדוחה את איבר המין שלה וחשה רגשות אשם,בושה וגועל בהקשר אליו.
– פנטזיה שיהיה כאב, למשל: כלה שהסביבה: אחיות, חברות "מכינות" אותה לליל הכלולות בסיפורים מפחידים על כאב ודימום רב.
חוסר פרטיות שחוותה האישה כילדה, כשגופה היה המקור האחרון לפרטיות.
– חוויות של כאב או חשש מפני כאב כמו למשל: חוויה של יחסי מין בזמן דלקת וגינלית או מיד לאחריה לפני שנרפאה רירית הנרתיק לחלוטין.
– ניצול מיני או טראומה מינית כמו: אונס, גילוי עריות, ניסיון חדירה כואב ולפעמים טיפול גניקולוגי שהיה טראומטי.
– בן זוג פסיבי ולא אסרטיבי, בן זוג עם בעיות בתפקוד המיני, בעיות בזוגיות, עמדות פמיניסטיות, קושי בדיפרנציאציה, תחושת אשם או קונפליקט לא פתור בקשר לקיום יחסי מין, כל אלה יכולים להיות פעמים רבות סיבות לוגיניסמוס.
– סיבה נוספת היא, שבשנים האחרונות יש יותר ויותר נשים מודרניות שחיות אורח חיים די מתירני, בסביבה שחיה חיים מתירניים, ונמצאות בקונפליקט בו מצד אחד אורח החיים המתירני שלהן שולל סירוב, מצד שני, קיימים אצלן מרכיבים אישיותיים עמוקים יותר שאינם מאפשרים להן להיות חופשיות מבחינה מינית. הדבר אופייני לנשים המפנימות ציפיות חברתיות ואשר אין להן מספיק כח להיות נאמנות לעצמן.
הדרכים המסורתיות לטיפול בווגיניסמוס
• חינוך.
• מתן אינפורמציה.
• עבודה קבוצתית.
• טיפול התנהגותי – האישה שסובלת מווגיניסמוס מזהה בטעות את הפחד שלה מחדירה עם גודל איבר המין. כביכול, איבר עבה מאיים עליה יותר מאשר איבר דק יותר. עבור אישה שלא סובלת מהבעיה, אין כל צורך בברור איזה עובי של איבר מין יחדור לנרתיקה. כל עובי שהוא, מביא את השריר להשתחרר כפי שנדרש. בשל הפחד של האישה שסובלת מווגיניסמוס מן הגודל, קיימות ערכות טיפוליות המכונות "מרחיבים" או דיאלטורים. אלו הם גופי פלסטיק בעובי הדרגתי, החל מעובי של זרת ועד לעובי של איבר מין גדול ממדים. הערכות מיוצרות על ידי יצרנים של ציוד רפואי והן מיובאות לארץ. העיקרון הטיפולי מחייב להרגיל את הגוף למרווחים קבועים ומדודים, בדרך כלל ס"מ בין היקף מרחיב מסוים לזה הבא אחריו. חשוב מאוד להדגיש ולציין: המרחיבים אינם מרחיבים את פתח הנרתיק! אין זה חדר כושר שבו אימון במשקולות מגדיל את נפח השריר. אלו הם בעצם מפחיתי חרדה. כלומר, "מרחיבים את המוח" דרך הנרתיק. המוח, כלומר האישה, לא מפחדת מעובי קטן, ולפיכך המוח מאפשר אז לשריר להשתחרר מעט. לאחר החדירה הנרתיק חוזר תמיד למצבו הטבעי המקורי. כך, בהדרגה, בשיטה התנהגותית של הפחתת חרדה, מחדירים למוח האישה את האמון שהיא יכולה להרשות לעצמה לא לפחד, ולתת הוראה מן המוח לשריר להוסיף ולהשתחרר.
• טיפול קוגניטיבי וטיפול זוגי (מובן שהטיפול הקוגניטיבי נועד גם לעבודה על החרדה).
• פסיכותרפיה ועיבוד של פחדים ומעצורים, שאינם מאפשרים את ההתקדמות (פעמים רבות העבודה הטכנית אינה מספיקה וצריך להיכנס לתכנים עמוקים יותר ולעבוד על החרדות).
• טכניקות אפקטיביות של הרפיה.
• טיפול בסיוע היפנוזה.
• הזרקה לפתח הנרתיק של חומרים מאלחשים (כגון אצטילכולין) או מרדימים, כדי שתוכל להתמודד עם תחושת הכאב (תהליך המתבצע ע"י גניקולוגים שהם גם מטפלים מיניים).
• שימוש בביו-פידבק. ישנן פיזיותרפיסטיות המתמחות בעבודה עם שרירי הנרתיק והן מלמדות את הנשים להרפות שריר זה, לרכוש שליטה עליו ולעשות את כל התרגילים האלה כשהוא רפוי.
הדרכים המקובלות פחות הן
• פיתוח עצמאות מול התלותיות וגבולות מול החרדה מפני הטמעות. השיטה שמה דגש על דיפרנציאציה וחיפוש אחר התנהגויות מיניות, המאפשרות לאשה לבטא את עצמה ולא רק על מנת לספק את בן זוגה. ואכן יותר ויותר נשים מגיעות לטיפול מיני כשאין להן בן זוג או שהיה להן בן זוג והן אינן מעוניינות לשתף אותו בתהליך הטיפולי. יש אחרות שהיה להן בן זוג והקשרים נכשלו והן אינן מוכנות ליצור קשר חדש, עד שהן בטוחות שבקשר החדש הן תוכלנה לקיים יחסי מין מלאים והקשר לא יתפרק כתוצאה מהקושי שלהן.
• קיימת שיטה נוספת: הטיפול בעזרת סרוגייט. מסטרס וג`ונסון הגדירו את המונח סרוגייט בשנות ה- 50: בן/בת זוג למשך הטיפול, המפעיל הלכה למעשה את הוראות הטיפול ויחד עם זה מהווה מודל עבור המטופל/ת, לתפקידים השונים של הפרטנר/ית במערכת הזוגית. הסרוגייט מצורף לטיפול בהמלצת מטפל מיני, לגברים או לנשים שאין להם מי שיספק את התמיכה הפסיכולוגית והפיזיולוגית לה הוא/היא זקוקים בשלב הקריטי של הטיפול. 3

מהלך טיפול באמצעות דמיון מודרך ו- NLP, בשילוב עם טיפול מיני

תאור מקרה
פגישה ראשונה
גל (שם בדוי) הייתה בת 20 וחצי כשהגיעה אלי בינואר 2009 לקבל ייעוץ מיני, היא סבלה מווגיניסמוס ראשוני (מעולם לא הצליחה לאפשר חדירה לנרתיק בשונה מווגיניסמוס שיניוני שמופיע אצל אישה שבעבר קיימה יחסי-מין הכוללים חדירה אך כתוצאה ממצב או ארוע טראומטי בחייה פיתחה וגיניסמוס). גל הגיעה לאחר שהפסיקה טיפול במרפאה לטיפול מיני של אחד מבתי החולים, כי לא הייתה כל התקדמות. בתחילת הטיפול איתי הייתה מטופלת במקביל אצל פסיכותרפסטית שאבחנה אותה כסובלת מדיכאון וסיימה את הטיפול בה כיון ולדעתה לא הייתה מסוגלת לעזור לה.
הצעתי לה במקביל טיפול סקסולוגי שיכלול שיחות הסברים ותרגילים עצמיים לבית, שילוב של טיפול בדמיון מודרך(מעולם לא חוותה הדמיה כל שהיא) ו- NLP.
לשם הדגמה סיימתי את המפגש הראשון בהדמית "האגם כראי הנפש" ,היא התחברה לתהליך רק בחלק ממנו, עודדתי אותה שככל שתתנסה תשתפר היכולת שלה להתחבר פנימה.
באינטק שעשיתי לה הכרתי בחורה שקטה נעימה ומופנמת היא הקרינה עצבות פנימית ואי-שקט.
הבנתי שיש לה פחד מחדירה תרתי משמע חוץ מלנרתיק היא לא נותנת לקרובים וחברים להיכנס למרחב האינטימי-רגשי שלה.
היא גדלה בבית שבו ההורים מנותקים אחד מהשני, אב מופנם ומנוכר אדם ללא חברים, ואם שסובלת מדיכאונות ולאחרונה עברה תאונת דרכים שדורשת מגל לעזור לה ולתמוך בה. יש לה קשר טוב רק עם האחות הבכורה, סטודנטית שגרה מחוץ לבית.
פגישה שניה
ריאיון 10 השאלות:
גל הגדירה את המטרה- להשתחרר בזמן יחסי-מין ולאפשר חדירה פיזית וריגשית.
מה שעוצר בעדה- יותר מידי שליטה עצמית שלא מאפשרת לה להשתחרר ולהתמסר לאחר.
בהמשך לשאלתי אם יש תחומים אחרים בחייה שבהם הצליחה בעברה להשתחרר ולהתמסר לאדם אחר ספרה על 3 ארועים שבהם השתחררה וחשה שלווה פנימית שכל כך חסרה לה במפגשים המיניים עם בן הזוג. עבדנו על הטכניקה של העברת יכולת.
התהליך גרם לגל להיזכר בתחושת השלווה שחשה כשניגנה בתזמורת בקלרינט, והגיעה לתובנה שעליה לחזור לנגן כדרך להוספת שלווה לחייה.
היא לא רק אמרה, אלא בפגישה השלישית היא הודיעה בחגיגייות שמיד לאחריה היא נוסעת לת"א לרכוש קלרינט חדש כדי לשוב ולנגן.
פגישה שלישית
בזמן הצבא היה לה בן זוג אחד וראשון במשך שנתיים ועד לא מזמן. הקשר הרגשי-חברי ביניהם היה טוב, אך כשהתחילו לקיים יחסי-מין בכל פעם שניסו חדירה לא הצליחו כי היה חסום וכאב, עשו מספר נסיונות עד שהתייאשה ,הוא נפרד ממנה כי היה לו קשה להכיל את הבעיות שלה.
עשינו תהליך של "פרידה מאדם " שבו הבינה שהבחור לא היה מספיק בוגר עבורה ולא היה מסוגל להכיל אותה עם כל מה שעבר עליה כמו גם הצורך שלה להתמודד עם הטיפול באמא שלה לאחר תאונת הדרכים שעברה.
היא הרגישה בזמן ה"מפגש אתו" בתהליך שהיא מתנצלת בפניו וזה עורר אצלה תחושת כעס רב בסך הכל הרגישה שסגרה מעגל ונפרדה מאדם שלא מתאים לצרכיה הרגשיים היום.
הבינה שזקוקה היום לבן זוג בוגר רגשית.
פרופיל NLP: אבחנתי את גל כשמיעתית, פועלת מפלח המחשבות, נמנעת ופאסיבית .
פגישה רביעית וחמישית
"שינוי היסטוריה לחיים קודמים" התהליך נמשך שתי פגישות וזאת היות וההדמיה הארוכה יצרה אצלה התנגדות: היא פקחה עיניים ואמרה שאינה מסוגלת, אך בסופו של דבר עלו שתי תובנות משמעותיות:
1. יש לה פחד מבדידות כיוון והיא דומה לאבא שלה, אדם מאד בודד ומנוכר בלי חברים.
2. תובנה מאד חשובה: כתינוקת בת שנה אושפזה למשך שנה וחצי בבי"ח לטיפול בבעיה במפרק הירך, מחלה שהייתה אמורה לגרום לה לצליעה. הטיפול כלל גיבוס וזריקות והצריך הרבה מגע סביב אזור הפות שלה ונעשה ע"י אנשים "זרים" (רופאים ואחיות) כשהיא נטושה בבי"ח ע"י ההורים שלה, שלא יכלו להיות איתה כל הזמן. הייתה זו חוויה של חוסר פרטיות, כשהגוף הפרטי שלה הוא נכס של הכלל.
וזו יכולה בהחלט להיות הטראומה שגרמה לבעיה שגורמת לה לא מאפשרת לזרים לחדור אליה.
היא סיפרה שמלחיץ אותה כשמישהו באוטובוס מתחיל לדבר איתה, אפילו כשנתקלת באנשים מוכרים לה העולים לאוטובוס היא משפילה עיניים כדי שלא יגשו אליה וידברו איתה. דיברה גם על חוסר חשק לצאת מהבית לבלות ,יוצאת רק ללמודי הפסיכומטרי .
אחרי הפעם הראשונה של התהליך משהבחנתי באי-שקט שבו הייתה שרויה, אי- שקט שהופיע כבר במפגשים הקודמים, הצעתי לה שאולי במקביל לטיפול שלה איתי תפנה לקבלת טיפול תרופתי נגד מצב של חרדה ודיכאון שיכול להיות היא נמצאת בו. תמיכה כזו תשמש לה מעין קביים כדי להתקדם בתהליך שעוברת, תעזור לה להעז, שהרי התנסויות טובות יכולות לקדם את התהליך בצורה משמעותית.
לפגישה החמישית הגיעה כולה מזועזעת. הייתה לה שיחה עם אמא שלה שסיפרה כי בילדותה היא-האמא נוצלה מינית ע"י אביה, כלומר הסבא, שגל מעולם לא פגשה. וזו אחת הסיבות למצב הנפשי שבו האמא נמצאת ולתרופות הפסיכיאטריות שהיא נוטלת כל חייה. זה מאד השפיע על גל שחשה הזדהות עם אמה.
חזרנו לדבר על נושא התרופות הסברתי לה שתקופה קצרה עם תרופות מהדור החדש יכולה לתרום לה ולחזק אותה, וכדאי שתפנה לפסיכיאטרית להתייעצות.
פגישה שישית
סיפרה שהייתה אצל פסיכיאטרית שנתנה לה ציפרלקס כדור ממשפחת ה-SSRI ומאד עודדה אותה להשתמש, וכך גם אחותה סטודנטית לרפואה, האדם שהיא הכי סומכת עליו, עודדה אותה להתחיל ליטול תרופה.
הפעם בחרתי לעשות לה את תהליך הכסאות, שני החלקים היו:
1. הגנה (הדומיננטי) היא שומרת על הייחודיות שלה והפרטיות שלה ושומרת שלא תפגע.
2. חופש תעזור לה להרפות את הגוף ולהרגיש נינוחה.
 הפשרה הייתה : חופש תרפה והגנה תשלוט ברמת ההרפיה כדי לא לאבד לגמרי שליטה, כדי שאף אחד לא יוכל לפגוע בה. לסיכום הבינה שבאמצעות הדמיון תוכל ברגע האמת להזמין את חופש לקחת פיקוד ולשחרר אותה ואכן רואים ביצוע של ההחלטה בהמשך.
פגישה שביעית
ספרה שהתחילה לקחת את הכדורים (ההשפעה מתחילה אחרי כ-6 שבועות).
עלתה אמונה מגבילה: "קשה לי להאמין שאהיה מסוגלת לסמוך על בחור שימצא חן בעייני וגם ירצה אותי".
לשאלתי מדוע: אמרה שהכל בגלל הדימוי העצמי שמוריד אותה למטה אותו היא מקרינה בשפת הגוף שלה.
עשינו תהליך של הדהוד כשהמסר המשותף של שלושת הדמויות היה "האמיני בעצמך!"
היא העלתה ספקות לגבי התהליך. לשאלתי, תהליך הכיסאות תרם לה מאד, מה שגרם לה לתובנה כי למרות שהיא מפקפקת ביכולת שלה לתקשר עם אנשים, בסופו של דבר עניינים יסתדרו. סיימתי את הפגישה בהדמיה מעצימה שכתבתי לה.
פגישה שמינית
התהליך: "שנוי אמונות באמצעות מרכיבי החושים"
המשכנו עם אותה אמונה מגבילה בשינוי קל: "קשה לי להאמין שאהיה מסוגלת לסמוך על בחור שימצא חן בעייני". היה לה קשה עם התהליך כך שהיה צורך לחזור עליו כדי שתוכל להתחבר. בנתיים בחיים שלה לא היה שנוי ולא התקרבה לאף בחור.
במפגשים הראשונים ספרה לי על הקושי שלה להיפגש עם חברות שיש להן חבר. זה גורם לה לקנא ולהרגיש מועקה. פה התרחש השנוי: היא החלה להפגש עם חברות ואפילו ליהנות מהמפגש איתן.
פגישה תשיעית
לא נפגשנו במשך חודש, בגלל ההכנות לפסיכומטרי.
גל הגיעה אלי והודיעה שהחליטה לנסוע לדרום אמריקה לחודש עם חברתה הטובה (היחידה איתה היא כל הזמן הרגישה בנוח) ובאה אלי לקבל חיזוק והדרכה לקראת הנסיעה.
ספרה שממש לאחרונה עברה לגור עם אחותה בת"א, אבל עדיין לא החליטה סופית מה היא רוצה ללמוד (בעבר דיברה על ארכיטקטורה). היה לי ברור שהתרופה נתנה לה את כוחות הנפש לקבל החלטה לעזוב את הבית המוכר ולנסוע. אבל נראה שגם לתובנות שהשיגה בתהליכים היה חלק בהבנת הנחיצות לבצע שינוי בחייה.
דברנו על הנסיעה והרגשות שעולים לקראתה. גל אמרה שעדיין לא השתחררה לגמרי מהפחד מפני זרים. עבדנו על התהליך של "שינוי רגשות" אמרה שהיא נמנעת מיצירת קשר עם זרים כי היא שואפת לתחושה של בטחון. גל מצאה בתהליך את המפתחות לשינוי הרגש בעזרת שנוי בזמן המחשבות מעתיד להווה, ושנוי מילות הדיבור הפנימי ממילות בחירה למילות כפיה. היא הבינה שבמעבר לאקטיביות היא תחווה יותר שליטה בחיים שלה, מה שיעזור לה בעתיד להשיג גם את המטרה איתה התחלנו את התהליך, התגברות על הווגיניסמוס.
פגישה עשירית
גל חזרה מאושרת מדרום אמריקה, וסיפרה על מהפך:
א. התיידדה עם מקומיים ותיירים, הייתה רגועה ונהנתה מתחושת העצמאות.
ב. הכירה בחור מקומי שהתחברה אליו מיידית (סטודנט לאדריכלות) הם בילו לבדם בכפר שבו הוא מתגורר שלושה ימים לדבריה : "הקשר היה מדהים הכל הרגיש לי נכון ומשוחרר" ולמרות הפחדים שחשה התגברה על הווגיניסמוס, קיימה לראשונה בחייה יחסי-מין מהנים וללא כאב ונפרדה מהבחור בתחושה ש"רוצה לשמר את הרגע".
בהמשך אמרה כי למרות שהתקדמה מאד ומרגישה הרבה יותר טוב עם עצמה, עדין קשה לה להאמין שמסוגלת לגרום לבחור שמוצא חן בעיניה לרצות בה. (כאן בישראל בחיים האמיתיים שלה).
בחרתי בטכניקה של "הטבעה מחדש" כדי לשנות את האמונה המגבילה.
הגענו לנקודת ההטבעה בתקופת לימודיה בחטיבה. גל הטעינה את הדמויות המשפיעות ואת עצמה בחווית האירוע הקסום בדרום אמריקה (אירוע השחרור מהוגיניסמוס), התמלאה בבטחון עצמי לקראת העתיד,נטענה באמונה ביכולת שלה להתחבר ולתקשר עם אנשים אחרים ובמיוחד למצוא חן בעיני בחורים שתפגוש.
אמרה שהרגישה את השינוי בגוף ואכן השינוי נראה בשפת הגוף שלה כשפשוט הזדקפה.
גל סיפרה שהתמקמה בדירה עם אחותה, מצאה עבודה מעניינת הגיעה להחלטה לא להתחיל ללמוד בשנת הלימודים הקרובה כדי שיתאפשר לה לבדוק ולשקול מה הכי מתאים לה. בכל אופן בארכיטקטורה, עליה חלמה זמן רב, איבדה עניין. ובכלל מרגישה רגועה הרבה יותר בחיים החדשים שלה מחוץ לבית הלחוץ בו גדלה.

לסיכום

הטיפול בגל התנהל כטיפול משולב של טיפול מיני התנהגותי שבו ביצעה מיגוון תרגילים בבית גם בשילוב עם "מרחיבים" (אני קוראת להם "מאמנים" כי הם בעצם לא מרחיבים את הנרתיק אלא מאמנים אותו להשתחרר), שלחתי אותה לקבל טיפול תרופתי שבהחלט היווה תמיכה בטיפול ב-NLP ודמיון מודרך שהיה הטיפול המרכזי.
גל מעוניינת להמשיך ולהגיע פעם בחודש עוד מספר פעמים כתמיכה רגשית מול השינויים שהיא מניחה שימשיכו להתרחש בחייה, וגם כדי לשמר את השגייה.
 כתבה- אורית ארמן
 ביבליוגרפיה
1.     א. ארד לוין, סקסולוגית ופסיכולוגית קלינית- מאמר באתר 08/07/09 Ynet
2.     ב.דיינס א.פרט "גישות פסיכודנמיות לבעיות מיניות" הוצאת אח 2004
3.     ד"ר אלוני ר. נשים הסובלות מווגיניסמוס,
4.     דר' אברמוב ל. מיליצ'ר ע. "מיניות האישה"-בריא לדעת 2004