אי הציפורים

אני מזמינה אותך לדמיין את עצמך כציפור על הר גבוה… התחברי לתחושה של להיות ציפור… יש לך כנפיים… מקור… את יודעת ומסוגלת לעוף… את עומדת על סלע וצופה אל האופק… השמים כחולים וקרני השמש מחממות אותך קלות… באוויר ריח של בוקר צלול… הראות חדה וברורה… את מביטה למטה ורואה חוף ים… ממרחק אפשר לראות איך הגלים מלחכים את החוף… אפשר אולי לשמוע את רחש הגלים ולהריח את ריח הים והמלח…

הרוח הקלה פורעת את נוצותיך… במרחב הים את מבחינה באי … האי נראה ירוק ומזמין… צופן בחובו איזו חידה… לפתע את חשה ברצון עז להגיע אל האי הזה… את פורשת כנפיים… מרקיעה אל השחקים… תופסת גל של רוח ועפה … דואה לך בכיף… נהנית מהקלות שבתעופה… צופה בנוף שנפרש לרגליך… מרגישה את האוויר חולף בתוך כנפייך…

את ציפור חופשייה… שמחה… מלאת חיים… את מתקרבת אל האי ולאט לאט מתחילה להבחין בעצים המכסים אותו… ככל שאת מתקרבת יותר את מתחילה להבחין בצבעים מרהיבים של פרחים המפוזרים בכל מקום… מים זורמים בנחלים מפכים… כשאת מתקרבת עוד את שומעת רעש… משק כנפיים… המולה… וכשאת מתקרבת יותר את נדהמת לראות שהאי מלא ציפורים… מכל המינים והסוגים… בכל מיני צבעים… צפרים כחולות… צפרים אדומות… צפרים ירוקות… ואולי גם צפרים בצבעים מעורבים…

הרעש מעל האי מחריש אוזניים… הצפרים עפות לכל הכיוונים… ללא סדר… ללא מטרה… נתקלות אחת בשנייה… מתנגשות… מדי פעם נופלת ציפור לקרקע… מקבלת מכה… ואז מתעשתת… קמה וממשיכה… האנרגיה באי מאוד סוערת כמו סערה בים… יש אי שקט מסביב… תחושה של מחנק וחוסר סדר… לציפורים אין כיוון ברור בזמן התעופה… והאינטראקציה ביניהן יוצרת אוירה של בלבול וחנק… את מביטה בבלגאן שמסביב ומתחילה לקלוט אותו אל תוכך… החוסר סדר שבחוץ משפיע עלייך פנימה ואת מגלה שגם את בחוסר שקט… במצב של בלבול… חוסר סדר… רעש פנימי… עומס נפשי…

את כמהה להיכנס פנימה אל מקום שקט בתוכך… לאפשר לעצמך להתחבר אל עצמך למרות הרעש החיצוני… את רוצה לנשום… נשימות עמוקות ורגועות… להנות מלהיות עם עצמך… מתוך הרצון הזה את מחליטה ליצור בועה… אשר תעטוף אותך… וכך את עושה… את יוצרת סביבך בועה שקופה ואוורירית… רכה ונעימה… בתוך הבועה יש טמפרטורה נוחה המתאימה לך… בדיוק כמו שאת אוהבת… ברקע מתנגנת מוסיקה מרגיעה… בתוך הבועה האווירה שהכי מתאימה לך… שמרגיעה אותך…

לאט לאט ובהדרגה השקט שבבועה מתחיל לחדור פנימה אל תוכך… אם הזמן שעובר את נרגעת… הרעשים החיצוניים מפסיקים להגיע אלייך… את שקטה ושלווה… מחוברת לעצמך… חווה את השקט הפנימי שלך… את עוצמת עיניים… נושמת נשימות עמוקות פנימה והחוצה… כל שרירי גופך נרפים… את מתמזגת עם העולם הפנימי השקט שלך… השקט מחלחל אל כל תא בגופך… את צפה בתוך השקט הזה… מתכסה בו… מתעטפת בו… סופגת אותו אל תוכך… העולם החיצוני העמוס נשאר הרחק מאחור… לא משפיע עלייך יותר…

את אחד עם השקט והשלווה הפנימיים שלך… מחוברת לעצמך… לכוח שלך… ליכולת שלך להירגע… לאט לאט ובהדרגה את מרחיבה את הזמנים האלו של השקט הפנימי ומאפשרת לעצמך להיות בו לאורך זמן… את לומדת להיכנס לתוך הבועה כשאת זקוקה לשקט הזה… ולצאת ממנה ברגעים אחרים… את בשליטה מלאה על הכניסות והיציאות מתוך הבועה… ואז את שמה לב שציפורים אחרות באי מתחילות לחקות אותך… גם הן יוצרות בועות משלהן… גם הן נכנסות פנימה אל תוך עולמן הפנימי…

ואז את מחליטה שהגיע הזמן לעזוב את האי… את פורשת כנפיים ומתחילה לעוף חזרה לכיוון ההר שממנו יצאת בתחילת המסע… וכשאת עוזבת את האי את יודעת שהשארת בו חותם… ששנית בו משהו… שלמדת את הציפורים לזהות את השקט שלהן… שלמדת אותן למצוא את הבועה שלהן… את צופה באי מלמעלה ורואה שתנועת הציפורים השתנתה… כבר אין אנדרלמוסיה… הן לא נתקלות אחת בשנייה… לכל אחת יש כיוון מוגדר… הן עפות בהרמוניה מושלמת… בשמחה וחדווה… את עוזבת את האי בידיעה שהחיים שלך השתנו מעתה… ושתוכלי להיכנס לבועת השלווה מתי שתחפצי… בכל עת שתהיי זקוקה למקום של שקט…

למידע נוסף על קורסים בנושאידמיון מודרך ו-NLP

דברו איתנו